על שנת הלימודים החדשה ולקויות למידה

1531651_702554006443346_1939250931_n

שנת לימודים חדשה בפתח וכמו כל שנה גם בשנה הזו חייבים לשים לב לילדים, ממש לא חשוב באיזו כיתה הילדים, לקויות למידה באות ובכל שנה ושנה כשעולים כיתה לאחת גבוהה יותר כך קשה לילד להתמודד עם לקות הלמידה.

לא כל הילדים מאובחנים בזמן ולא לכל הילדים הורים שבאים ממקום בו הם יכולים ומסוגלים לזהות מצוקה אצל הילד.

למזלי ולמזלה של הגדולה שנתיים מחיי למדתי הוראה ואז עוד שלוש שנים סיימתי תואר במדעי ההתנהגות כשבמהלכו למדתי לא מעט קורסים השייכים לתחום החינוך.

אז כשהגדולה הגיעה בתרועה גדולה לכיתה א' כבר  שבעת מדורי הגהנום המתינו לנו, אני מצד ההורה שמנסה להסביר ולהבהיר מה עובר על הילדה והילדה  מהצד שלה,  שמרגישה את כובד המערכת על כתפיה ובד בבד את כובד הלחץ החברתי שטוען שהיא פשוט חייבת להיות כמו כולם.

 

מעשה שהיה כך היה :

כיתה א' התחילה מצוין, הקריאה הייתה שוטפת החוויה הייתה בשיאה ואז הגיעו שיעורי החשבון. שיעורי החשבון עם הזמן הפכו לשיעור משחק של בנית מיבנים בבדידים. הציבעוניות של הבדידים הקסימה, הבדלי הגדלים עזרו למשחק דמוי הלג להיות מאתגר ומעניין.

עברו כבר 3 שבועות והבדידים נשארו אבני משחק ותו לא.

אני ראיתי את הנולד והבנתי שכאן מתחילה בעיה הדורשת פעולה מהירה. ניגשתי אל המורה וטענתי כי הילדה יודעת בדידים ולא חשבון.

המורה הביטה בי במעין מבט מוזר ומפחיד וטענה כי עד סוכות הכל יעבור והילדה תשתלב.

 הגיע חג סוכות והבדידים הפכו למשחק כיפי יותר, הילדה גילתה עוד כמה מבנים חדשים.

שוב ניגשתי למורה וזו ענתה כי עד חנוכה הכל יסתדר.

מצאתי עצמי בריטואל המחכה למשפט הישראלי והיהודי, "… עד אחרי החגים…" אבל כבר הגענו לפסח והדימיון של הילדה רק הלך והתעצם והמבנים הפכו אותה לארכיטקטית קטנה מוכשרת ומלאת דימיון.

 לאחר הפסח כשבאתי ושוב אמרתי למורה כי לילדה יש בעיה עם חשבון וכל מה שמעניין אותה בשיעורי החשבון הוא המשחק בבדידים המורה  איבדה את סבלנותה והחליטה שהילדה עצלנית!

 

כמה נהדרת המילה, עצלנית, מאגדת בתוכה עולם ומלואו ובעיקר מסירה אחריות מאותם אנשים שאחראים ולא ממש מתחשק להם על האחריות הזו.

היום הילדה כבר ילדה גדולה. גדולה מאוד, סיימה את חוק לימודיה עם בגרות מלאה ופטור מהבגרות במטמתיקה, התגייסה, השתחררה ובשנת הלימודים הקרובה מתחילה ללמוד ארבע שנים רפואה אלטרנטיבית.

 

מי מכם שהינו הורה וקורא את הפוסט, אני יוצאת בקריאה נרגשת אליכם, דברי המורים אינם אורים ותומים ! (יסלחו לי חברי המורים).

אם קיים בכם חשש ולו הקל ביותר עימדו על כך שהילד יעבור איבחון מתאים ואם יתגלה באיבחון כי ישנה בעיה עימדו על כך שהילד יקבל את ההקלות כולם.

לעולם. לעולם אל תכנו את הילד – עצלן !