על קוסם שטום-עין, אתון מדברת ומלאך

…אבל כשמגיע הרגע המכריע, משהו עוצר אותי.

האם זו האינטואיציה שמאותתת לי או הפחדים העתיקים שלי?

אני רוצה! ממש ממש!

וגם מבינה מה התמורה שאקבל כשאממש את הרצון שלי, אבל כשמגיע הרגע המכריע, משהו עוצר אותי.

האם זו האינטואיציה שמאותתת לי או הפחדים העתיקים שלי?

לפעמים קשה לי להבחין אם זה המקום הנקי מחישובים שיודע מהי האמת שלי ומה באמת נכון עבורי.

כשאני לא ממש מקשיבה לבטן וכשאני כולי בהקשבה לרצון ונותנת לו את הבלעדיות להוביל אותי, וכשהאינטואיציה שלי מרגישה שקופה ,היא נעזרת בגוף שלי כדי לאותת לי לעצור.

פתאום כואב הראש,  או הרגל כואבת, הגב מאותת מצוקה…

ואז, רק אז הקריאה הזו של הכאב בגוף מעוררת אותי לעצור ולבדוק: רגע, מה קורה פה?

אולי גם אצלכם זה כך, אם אתם לא ישר סותמים לכאב את הפה עם כדור משכך כאבים..

פרשת  השבוע "בלק"  היא כמו סיפור אגדה, על קוסם בעל עין אחת שהוזמן על ידי מלך מואב לקלל את בני ישראל ולהחליש אותם, והקוסם, למרות שהוצע לו ממון וכבוד, לא ממהר לקבל את ההזמנה וטוען שיוכל לדבר רק מה שאלוהים ישים בפיו. בסופו של דבר לאחר שמתייעץ עם אלוהים הוא יוצא לדרך אלא שאז , על אם הדרך נעמד מלאך עם חרב שלופה בידו.

 הקוסם בעל העין האחת לא מבחין בו, אבל האתון שהוא רוכב עליה דווקא כן.. והיא נעצרת.

הוא מכה בה שתמשיך ללכת, והיא לא ממשיכה ולוחצת את רגלו אל הקיר.

 הוא מכה בה חזק יותר וצועק עליה ואז היא פותחת את פיה ומדברת אליו, בלשון של בני אדם:

וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים

רק אז נפקחות עיניו לראות את המלאך שמזהיר אותו שוב לא לומר אלא את הדברים שישים אלוהים בפיו.

To cut a long story short

נמצא שהוא בא לקלל (בשכר) את בני ישראל אבל מה שיוצא מפיו הן רק ברכות  מה שלגמרי מטריף את בלק מלך מואב.

המפורסמת שבין הברכות היא :

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל

כשקוראים את הפרשה קשה שלא לחוש שיש פה רובד נסתר, עם משמעות נוספת לסיפור האגדי הזה.

אני מבקשת להתייחס אל הסיפור ואל הדמויות כאל משהו שמתרחש בתוך הנפש פנימה, ומציעה את האנלוגיה הבאה:

בלק מלך מואב -הוא אותו חלק בתוכי שניזון מהפחדים העתיקים שלי ומנוהל על ידי הפחד. ( הוא פוחד שמא בני ישראל יכבשו אותו כפי שכבשו את האמורי ומבקש להחלישם בעזרת קללה שהוא מזמין מהשמאן המפורסם בלעם).

בלעם, קוסם , שמאן, שלדיבור שלו יש כוח להשפיע על המציאות,מסמל את  אותו חלק שמובל ומנוהל על ידי הרצון שלי. (אני מצהירה לעולם מה אני רוצה ואז מתחיל מהלך אנרגטי שמשפיע  על הגשמת הרצון).  הוא יודע הייטב מה הוא רוצה: תמורה של כסף וכבוד עבור כישוריו . אבל הוא גם מודע למחיר שהוא עלול לשלם  על השימוש בכוח המילה, ולכן בודק האם נמצא בתואם עם

האינטואיציה, שבסיפור שלנו מגולמת ע"י אלוהים ומלאך אלוהים.

האתון– מסמלת את הגוף וכשבלעם מתעלם מהאינטואיציה (מלאך אלוהים) היא לוחצת את רגלו אל הקיר ומכאיבה לו.

השביל הצר שהיא הולכת בו מסמל אולי את ההיצרות של המודעות שלו.

וכשבלעם ממשיך לתת רק לרצון להוביל אותו על "טייס אוטומטי", לא רואה ולא שומע את האינטואיציה (המלאך) ומתעלם גם מהאינסטינקטים והאיתותים הגופניים (האתון )  הוא ממשיך להכות בה שתמשיך ללכת.

כמה פעמים אנו "מכים" את הגוף שלנו ומעמיסים עליו מעל ליכולתו כשאנו מובלים על ידי רצון להשיג משהו? (כסף? מעמד? ועוד..)

רק אחרי שהאתון פותחת את פיה לדבר איתו בלשון בני אדם (כנראה שגוף הכאב דיבר פה) הוא לפתע רואה וגם שומע את המלאך.(את קול האינטואיציה המדייקת אותו לאמת שלו).

מברכת אותנו שתמיד נדע לפעול מתוך הקשבה מובחנת לרצון,לאינטואיציה ולאינסטינקטים שלנו, ושנצליח לקבל החלטות מדוייקות לנו!

 (כי אם לא, אז כמו שהקללות בסיפור הפכו לברכות, המצב יכול להתהפך והברכות יכולות להפוך ולקללות).

#מאחורי_הקלעים_של_הסיפור_המקראי

#מדרש_עכשווי

logo-9