על פוליטיקה מקומית והמשאב הלא מנוצל

ומצד שני, וחשוב לא להתעלם מהצד השני, דווקא באווירת הבחירות מתגלות איכויות ועוצמות אנושיות. תושבים שמגלים איכפתיות ומעורבות בנעשה, תומכים נלהבים שבטוחים שהמועמד שלהם הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לעיר ולהט הנובע מתוך רצון כן לקדם את מי שלדעתם יהיה הכי טוב לעיר שלהם.

המילה פוליטיקאי זכתה ובצדק בקונוטציה לא נעימה אבל כשאני שמה את ההגדרות בצד ואני מתבוננת על חברי הרשימות השונות המתמודדים להיות חברי מועצה בהתנדבות אני מגלה לא רק "פוליטיקאים סטריאוטיפיים" אלא גם מגוון של נשים וגברים בגילאים שונים (הייתי שמחה לראות קצת יותר נשים…), זרמים שונים, עדות שונות, עמדות שונות, זהויות שונות בחברה הישראלית שרוצים לשנות.
הם מגיעים מצוידים ברזומה המכיל תארים אקדמיים מגוונים או ניסיון מקצועי עשיר או גם וגם, אמביציה, מחשבה יצירתית, כריזמה וחיבור ליישוב ולתושביו. טכנית לא כולם יצליחו להיכנס למועצה, האם הם ימשיכו לפעול למען סביבתם גם ביום אחרי?

אפשר להגיד הרבה דברים שליליים על הפוליטיקה והאופן שהיא מתנהלת, אבל מערכות הבחירות לרשויות המקומיות מאפשרות לנו להבין את עושרו של המשאב האנושי בכל עיר, את הפוטנציאל המטורף שיש בה, את העוצמות והתשוקה של התושבים לפתח את סביבת מגוריהם.

ואני רוצה לנצל את הבמה הקטנה הזאת שנטלתי לעצמי ולצאת בקריאה תמימה לכל אותו ציבור שהתעורר עכשיו בערים השונות, ללא קשר למחנה ומעורבות פוליטית כזאת או אחרת- בואו נשמר את המעורבות האזרחית, את האיכפתיות, את הבקרה והדרישות מנבחרי הציבור שלנו גם ליום שאחרי הבחירות. יש לנו את הכוחות והאנרגיות הציבוריות, יש מספיק דברים בקונצנזוס בכל עיר שצריך לפעול למענם ואפשר לעשות זאת יחד.
כי לפני שהפוליטיקה התחילה ואחרי שהיא תסתיים יש לנו ערים לחיות בהן וזה אולי הדבר הכי חשוב.