על עדרים, זכוכיות וחופש הביטוי

תוקפני מאוד. מצטערת מראש.

בחורה עם מחשב נייד

היום המורה לתושב"ע העיפה אותי מהכיתה כי סרבתי לציית.

סרבתי לומר אמן, ויתברך שמו וזיכרו של החמור שכתב את הסוגיה המחורבנת הזאת, שמדגישה כלכך הרבה לגבי מה שלא נכון לגבי הדת. כי סרבתי לומר- וואלה אחי, אתה מאזה צודק. לא מספיק שחטפו את הבחורה ואנסו לה את הפאקינג צורה, אז גם אסור לה להתחתן לכלבה הטמאה הזאת, איך היא הייתה מסוגלת לפתוח רגליים מול גבר מגודל כשהיא כולה יצורה שברירית בת 14. איכס, כופרת גויה מטונפת.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאמינה באלוהים. אני פשוט לא אוכלת כל מה שדוחפים לי לפה. ולמה שאעשה זאת? הרי הדת כלכך שוביניסטית, אם אנהג כך אתפס כטיפשה, וזה דבר שאיני מסוגלת לסבול.  הרי לפי הדת הקדושה שלנו, אסור לי, בתור אישה להתלבש כפי שבא לי, כדי שחלילה וחס לא אפתה את חמורי המערות שיושבים כל היום מעל דפי גמרא והזין מתרומם להם רק מלראות קרסול חשוף, פטישיסטים חולניים. וללבוש אדום אסור לי, חלילה וחס, כדי שלא אמשוך איזו תשומת לב לא רצויה, אתם יודעים, בתור אישה. ותשתקי ואל תשירי, כדי שאיזה גברבר עם שפם ברמצווה שעוד לא יצא לו שקוף לא יתפתה משירת הנשים שלך, קיבינימט איך את מסוגלת.

אבל זה לא הכל. הרי האבסורד כלכך הרבה יותר עמוק, ותבוע בנו כל כך חזק. למשל השנאה להומואים. אוי, כופרים מסריחים בוא נסקול אותם באבנים כי הם העזו לעשות משכב זכר ולא כל אקט מיני שלהם מביא שבט של צאצאים לעולם. ואיך הם לא מתביישים, מתחבאים בארון, ומתחתנים בכפיה. חיים את כל חייהם באומללות. בל למה שיעשו זאת? "אחד בפה ואחד בלב", שכחתם? ואתם, ידעתם על הציווי "לא תרצח"? "ואהבת לרעך כמוך"? הרי כלכך פשוט לשכוח כשאתה מציית לנורמה והם מתנהגים ככה, מחללים את שמו של ה', לא נעולים בתוך הבועה הדתית המזעזעת.

וזו בועה כלכך אטומה, למרות עצם היותה שברירית ושקופה. אבל כדי לראות דרכה צריך להתקרב לקצה, לזכוכית שמשקפת לך את עצמך בתנאי ואתה עומד במרכז, והנה אה חושב- כולם כמוני, אני בסדר.

אבל אז, יום אחד, התקרבת לזכוכית הזאת, הבלתי ניראית. הצמדת את האף לזכוכית, ופוף- היא התפוצצה. ואז אתה נופל. ונופל ונופל, וההתרסקות חזקה וכואבת. ואז, אחרי ההלם הראשוני, אתה מביט למעלה ורואה שמיים. והם כחולים, הו, כלכך כחולים. ואף אחד סביבך לא מביט למעלה ונושא תפילה, כולם מביטים בעננים. והצבעים, הקולות, הריחות. הכל מלא חופש. מה זה חופש בעיניך? הרי אסרו עליך לחשוב כל חייך. רגע, ומותר לדבר עם נשים? ועם הומוסקסואלים? ואפילו לחבק? ואת תלבושת הפינגווין המחניקה להחליף בבגדים רכים וצבעוניים, ולהעיף את השטריימל המטונף שמוות נודף ממנו. אתה הרי כלכך שוחר שלום, מקרב את הבריות לאהבה, איך העזת ללבוש חיה מתה על ראשך?

ואתה עוצם את העיניים ומנסה לחזור לשם, לבועה המגוננת. לבועה שבה בגיל 5 תלמד אצל הרבה שיעורים בתורה, ואז תלך לישיבה, ולעוד ישיבה. ודף גמרא אחרי דף גמרא, והפרשנויות הביזאריות של הרמב"ם והתוספות על מעמד האישה יראו לך שפויות לגמרי, וברורות מאליו. וגם העיניין שכשרות חייבים לשמור, ואם לא, אוי לך, יבוא זאוס בשמיים וירה עליך חזיז ברק. ולא יראה לך מוזר בכלל שבגיל 20 תנשא למישהי שמעולם לא הכרת, שההורים בחרו לך כי ככה טוב, כי היא ממשפחה טובה. והעובדה שתצטרך להביא לעולם שמונים ילדים שאותם אין ביכולתך לפרנס לא תיראה לך תמוהה בכלל.

ולמה שתופתע? הרי עד עכשיו המדינה ויתרה לך. על צבא, על מיסים, על הכל. וזה ניראה לך בסדר, אתה הרי עובד את אלוהים בשם כל הכופרים המסריחים, הנשים וההומוסקסואלים, והחילונים המגעילים האלו, איך הם מעזים להעניק זכויות לכולם, זה הרי אבסורד.

אבל ככה זה דת. או שאתה הולך עם העדר, או שאתה הולך לשוחט.

שלכם,

החדקרן הורודה הבלתי ניראית.