על ספרים ואנשים 83 – על מוסר ומצפון

בחורה עם מחשב נייד

על מוסר ומצפון

בימים הרי גורל אלה של התחסנות וחסינות, ברצוני לספר סיפור קטן על מ. שהיא אחת ממתנדבים רבים ומסורים הפוקדים אותנו ומהווים עמוד תמך למפעל הגדול הזה שנקרא ספרייה.

על מנת לשמור על אנונימיותה, אציין רק שמ. היא בחורה צעירה, אמא לילדים קטנים והיא במקור לא מהארץ. היא מתייצבת אצלנו כמעט מדי שבוע ובאדיקות רבה עוטפת ספרים.

באחת ההזדמנויות שאלתי אותה במה עוד היא עוסקת, ותשובתה הייתה, שבשעות הבוקר היא עובדת באיזה מקום בו היא בעיקר מסדרת ומעבירה ארגזים. עבודה פיזית פרופר. בשעות הצהריים היא מקבלת את הילדים החוזרים מהמוסדות ומקדישה להם זמן איכות, ואחרי הצהריים היא עסוקה בכתיבת כתוביות לסרטים דקומנטרים.

לשאלתי, איך היא מוצאת זמן גם להתנדב ענתה שזה המקום בו היא נרגעת ונחה.

היום היא הגיעה כדרכה וביקשה לדבר איתי –

"תראי, אני רוצה לדעת האם זה בסדר מבחינתכם שבזמן שאני עוטפת ספרים אקשיב באזניות לחומר שאני צריכה ללמוד ולשנן לקראת מבחן גדול שיש לי עוד כמה ימים".

נכון, שכחתי לציין שהבחורה מוצאת גם זמן ללמוד לינגוויסטיקה באוניברסיטה.

ברור שאת יכולה, התפלאתי. למה את בכלל שואלת אותי, את הרי מתנדבת ועושה הכל מרצונך הטוב, וודאי שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה.

כאן המקום לציין שאת עבודתה היא עושה בדרך כלל במחסן שבו עפ"י רוב אין איש רואה או שומע אותה.

היא שוב חזרה על דבריה –  "חשוב לי לומר לך את זה, משום שאני לא נוהגת כך בדרך כלל, אבל הפעם יש לי עומס גדול של חומר וזמן קצר". היא עוד מוצאת לנכון להתנצל בפני.

אמות מידה שמי ישורן במחוזותינו…