על ספרים ואנשים- 44

בחורה עם מחשב נייד

בימיני אני מחזיקה את הספר "והמלך לא ידעה" של חוה עציוני הלוי. הספר מוזמן ע"י משפחת רובינשטיין.

אני כותבת על פתקית את מספר הטלפון של המזמינים בעוד הטלפון מצלצל. בעודי ממשיכה לכתוב אני מרימה את האפרכסת בשמאלי.

"ספרייה שלום"

כאישה ניחנתי ביכולת לבצע לפחות שתי פעולות בו זמנית, ואכן, אני ממשיכה מחד לכתוב, ומאידך לדבר או בעצם להאזין, ואז, מן העבר השני –

"יש לכם את הספר והמלך לא ידעה מאת חוה עציוני הלוי?.."

באחד הימים נכנסה קוראת לספרייה. על השולחן עמדה ערימת ספרים שנועדה למחשוב. הקוראת שמחה לראות ספרים חדשים ומיד שאלה בהתלהבות – יש פה משהו מעניין בשבילי?

הבעיה היחידה הייתה שהספרים כולם היו ברוסית.

"יש בהחלט", אמרתי, "בתנאי שאת קוראת רוסית."

"אני? לא. רק עברית."

אותה קוראת החזירה את הספרים שבידה ובחרה בספרים חדשים. פתחתי את כרטיס הקורא שלה במחשב. על הצג הופיעו 3 ספרים ברוסית.

הפניתי אליה את צג המחשב –

"הספרים הללו רשומים על שמך"

הבעת תדהמה נפלה על פניה.

"אני ברוסית? אמרתי לך כרגע שאני לא קוראת רוסית"

מעניין.

ביום אחר נכנסה קוראת וכבר בדרכה אל שולחן ההשאלות, שאלה האם יש לנו את "בעלת הבית" שכתבה נועה ידלין. היא לא סיימה את שאלתה וקוראת אחרת שנכנסה בעקבותיה אמרה – ברגע זה אני מחזירה את הספר…

קורא הזמין את "אדום החזה" מאת יו נסבו. הוא אך יצא מן הספרייה, והגיע קורא אחר שהחזיר את הספר. הספקתי לרדוף אחרי המזמין ולהשיגו במגרש החניה.

התופעות הללו בגרסה כזו או אחרת חוזרות על עצמן בספרייה לעיתים קרובות, אפילו קרובות מאוד, ואף התייחסתי לכך בבלוג הראשון שכתבתי.

אני רואה תופעות דומות בתחומי חיים רבים אחרים. כל מה שצריך זה לעצור שנייה, להתבונן, להקשיב ולתת את הדעת למה שקורה. ובעיקר לא לקחת זאת כמובן מאליו.

אני לא יודעת עד כמה אנשים ערים לתופעות הללו. אני כן יודעת שרבים נוטים לפטור זאת כ- עוד צירוף מקרים.

בימים טרופים אלו, כשמאות טילים מומטרים על ישראל ומספר הנפגעים שואף לאפס, כל אחד יכול לקחת את זה לכיוון אמונותיו, תפיסתו את העולם והלך מחשבותיו.

אני, שתחומי המדע, הסתברות וסטטיסטיקה מעט זרים לי ולעומתם רבה חיבתי לתחום הרוח והרוחניות, אין לי אלא לומר כמאמר השיר

"יש דברים נסתרים

לא נבין לא נדע…"