על סיסמאות, כרטיסי אשראי והאקר סעודי אחד

היה צריך האקר סעודי אחד כדי להסביר לנו במהירות שכל הסיסמאות, כל צירופי המספרים והאותיות – כל חברות ההגנה שאמורות לאבטח בפרוטוקולים הכי משוכללים והכי חדישים גם הם בעצם מגנים עלינו באופן חלקי. כדי להמחיש את זה היינו צריכים רק ביקור ידידותי אחד של האקר סעודי נחמד….

בחורה עם מחשב נייד

אז מה ? הייתי צריכה לחכות לאיזה האקר סעודי כדי להבין שמצב המחשב שלי הוא בכי רע ?שאני שוכחת סיסמאות על ימין ועל שמאל? שהצירופים שלי חסרי הגיון בעליל ולכן אני שוכחת אותם כל שני וחמישי. ידעתי את זה מצויין אבל איכשהו העפתי את זה לכל הרוחות דרך המחשבה הבלתי הגיונית שלי לעיתים. הייתה לי איזו תחושה חסרת כל הגיון בעליל שאם אני לא אחשוב או לא אתעסק עם זה – אני אהייה בחלק של "לי זה לא יקרה" כי ביננו מי מתעניין בכרטיסי האשראי או בסיסמאות שלי. מצבי כל כך חולני שגם אם נחבר אליו את כל היחידה לטיפול נמרץ – לא נראה לי שזה ישנה את פני הדברים.
מי זוכר לעזאזל את זה? מי זוכר לכמה מהפעילויות שהוא עושה באינטרנט יש סיסמא וחמור יותר מי זוכר את הסיסמאות שלו? הרי סיסמאות צריכות להיות מורכבות כמעט כמו משוואה עם שני נעלמים עם נעלם שלישי שהוא באמת אחד שהלך לעולם שכולו טוב ומי זוכר את זה ? נכון, כולם אומרים תרשמי ובמכה ראשונה אני רושמת – נשבעת לכם, אבל מה ? אחרי שעה בערך מי זוכר איזו סיסמא שייכת לאיזה עניין ולמה היא בכלל נכתבה ובעצם…הכל יכול  ללכת לעולם שכולו טוב.
בתקופה האחרונה הכספומט לא ממש ידיד אמיתי כמו שמבטיחים לי בבנקים. מדי פעם הוא מעיף לי סטירה על היד שמבקשת כסף. למה ? כי צריך סיסמא – משהו שנראה פשוט לגמרי, אבל איכשהו לדברים הפשוטים יש נטייה היסטרית להסתבך דווקא בבית ספרי. כן למשוך כסף צריך רק ארבע ספרות והבנק כאילו להציק לי על בסיס אישי נותן במתנה 4 ספרות ללא קשר ביניהן. כן כן, זה בשביל הבטחון, זה בשביל הבטחון וזה לטובת ההגנה. אז ככה מחלקת אבטחה בבנקים. יש לי אמירה אישית בשבילכם. ארבעת הספרות הולכות לאיבוד באופן תדיר אצלי. למה ? כי אין לי זכרון מי יודע מה, כי אתם אומרים לי לא לשמור ליד הכרטיס את הסיסמא , אתם יודעים מה ? אני עושה את מה שאתם אומרים – אבל בצורה מפתיעה מדי פעם אתם מעיפים לי סטירה: הכרטיס לא תקין, הסיסמא לא נכונה או המכשיר בדיוק ריק – תבואי אחר כך או אם אתם ממש משוכללים אתם שולחים לי איזה האקר מסעודיה.
לפחות אם היו לי כמה פרטים עליו. אומרים שבאיזור ההוא יש כאלה שאפשר למצוא אצלם לא מעט כסף ועכשיו אולי קצת יותר בעזרת תרומתנו הדלה בצורת כרטיסי אשראי. פתאום אני רואה בחיובי הכרטיס איזה סוג של חיובי קניות בחנויות חו"ל ואני אומרת לעצמי באירוניה….תראי מה זה – מרוב נסיעות את כבר לא זוכרת איפה היית ומה קנית. פרומיל שנייה של התעשתות ואני מבינה שהכרטיס שלי עשה איזה טיול והסיסמא שלי נמצאת בידיים זרות…..ברקע אני כבר מדמיינת את המוסיקה של "איזור הדמדומים" – מי יודע לאן הוא הלך הכרטיס שלי. האמת ? התבאסתי בבוקר לדעת שגם בקטע הזה אני לא יחידת סגולה. ריבונו – אם כבר סידרת לי דבר כזה , לא יכולת לעשות אותי קצת יותר מיוחדת ? מה יש? רק את הבלאגן השארת לי.
מתישהו בבוקר מאוחר הטלפון מצלצל מחברת האשראי. פקיד עם קול סקסי  (אולי כדי להנעים את ההודעה) מודיע לי שהכרטיס שלי אותר ב"רשימה" ומעכשיו הוא חסום …טוב, טוב תודה. מה נותר לומר ? תודה לחברת האשראי על היעילות ? תודה למי שטוחן לי את המוח לשמור את כרטיס האשראי ומסתבר שגם שמירה הדוקה לא ממש מזיזה למי שרוצה באמת להציק ואולי להודות בעובדה שבעצם אף פעם אף אחד לא יכול להיות מוגן. בשנייה אחת אני נזכרת – גם לפנטגון פרצו פעם  ? דווקא האקר ישראלי. לא צריך להיות סעודי כדי לפרוץ.
כן, אני מצייתת לחוקים ולהוראות. מדי פעם אני זוכרת להחליף סיסמאות אבל זה קורה בדרך כלל או כשמכריחים אותי כשחוסמים את הפעילות האינטרנטית שלי או כשאני שומעת שלמישהו מהחברים שלי פרצו לחשבון וקנו בשבילו כשהוא לא ביקש, בפני עצמו זה ממש נדיב. צריך לחשוב על הפעולה הזו : במידה מסויימת העובדה שקונים עבורך הפתעות זו מחווה יפה. העובדה שלא ביקשת (טוב, הפתעה) וזה גם לא יגיע אלייך – זה הגיוני עבור הטרחה. אבל כאן אני טורחת ומחליפה סיסמא. מוסיפה את הסיסמא החדשה וכמובן שהיא תעלם / תשכח / תבלע – כמו האחרות.
זה לא הגיוני שלספריה אני צריכה סיסמא אחת ולקופת חולים אחרת, לבנק סיסמא שלישית ולאמזון סיסמא שונה לגמרי. לחברת הסלולר סיסמא ממשפחה אחרת ולרשת הקניות שלי עוד סיסמא ממשפחה חורגת. אני מבינה שכולכם לטובתי. כל אחד מבטיח לי שהאתר מאובטח, פרוטוקול השמירה שלו המתקדם והטוב ביותר שקיים, כל מה שתרצי – רק תקני אצלנו.
אני אקנה אצלכם חבר'ה. אצל כולכם. ככה אני, בחורה קלה מתמסרת בקלות לכל הצעה קנייה כמעט. אבל אתם מסבכים לי את החיים : מי זוכר להרכיב סיסמא פעם משנת לידה של אמא שהתגרשה מאבא, שם הרחוב, העיר, השם בלועזית, מספר הנעליים של יום ההולדת, הגובה של השכן והמשקל של הטוחן. וכמובן להוסיף לצירוף האותיות גם ספרות. אפשר לחבר סיפור מאתגר…נראה מי יצליח לפענח קודם : אתם או ההאקר.
מסתבר שההאקר עושה את זה טוב עבורנו ובשבילנו. לא חשוב כמה חברות אבטחה, כמה הגנות, כמה סיסמאות נחליף, כמה פעמים יגידו לנו שהסיסמא מספיק חזקה , שהצירוף צריך להיות ארבע אותיות ושלוש ספרות או ההיפך – ומי לעזאזל יכול לזכור את זה או לזכור לא לאבד את זה ובסוף בסוף….האקר שיושב בסעודיה או במקום אחר פורץ לחשבונות אשראי וגונב  גם בישראל לאחת כמוני ששוכחת הכל – ואפילו מספיק מוכשרת כדי לאבד גם את הסיסמאות וגם לבזבז כספים.
ככה בדיוק נעלם לו הכסף ומזל שיש מספרים ואותיות וסיסמאות והאקרים שאפשר להאשים אותם……