על מראות וגיסות – סודות מהסטודיו

"לפעמים הן מגיעות יחד

זאת שבטוחה בעצמה

שמתמסרת,

שיודעת שהיא האחת והיחידה

וההיא הביישנית,

הלא מודעת ליופיה.

בעצם הן תמיד מגיעות יחד.

לפעמים קשה לשים לב לכך,

כי זאת דוחקת את ההיא

ולפעמים ההיפך."

כך כתבתי על הנשים שמגיעות אלי לסטודיו להצטלם. פעם הן מגיעות כי הן עפות על עצמן ורוצות לחגוג את נשיותן, גופן ומניותן ופעם הן קצת פחות בטוחות בעצמן ורוצות ללמוד להתאהב, לקבל ולהתחבר לעצמן. לפעמים הן שתיים באותה אשה.

מה שבטוח הוא, שבשני הסוגים קיים אותו הניצוץ ואותה הכנה לכנפיים. הכנפיים לעוף על עצמן.

תפקידי בכל זה הוא רק להיות המראה המחמיאה, לאפשר, להקשיב, להעמיד ב"פוזינג" הכי מתאים, לכוון תאורה וללחוץ על כפתורים הנכונים, לא אלו שבמצלמה. כך צומחות כנפיים.

הסטודיו שלי הוא מקום לסיפורים וסודות, הוא המקום להתקלף ולהסיר חסמים, לצחוק, להשתטות ולפעמים גם לנגב דמעה. מסיבה זאת אני מאוד ממליצה למצולמות שלי להגיע לבדן ללא מלווה. "בואי כמו שאת, היי מה ומי שאת רוצה להיות"', אני אומרת להן, "אין צורך בדיאטות, ניתוחים והזרקות, פשוט בואי". כשהן מגיעות סולו, הן יכולות לאפשר לעצמן להשתחרר, להתקלף רגשית ואין כל צורך לרצות אף אחד או לעמוד בדפוסים כלשהם.

אם הייתי צריכה לבחור רק סיפור אחד לפוסט הזה, הייתי בוחרת לספר דווקא על סשן צילומים בו היתה מראה נוספת. סשן בו הסכמתי לצלם יחד (ובנפרד) שתי גיסות, שתי נשים סופר אנטלגנטיות ומצליחות במקצועתיהן שהגיעו לסשן המלא, הכולל צילומי תדמית, פורטרטים ובודואר.

ראשונה הגיעה איה (כל השמות בדויים). היא נכנסה לסטודיו ומיד ראיתי אשה מאוד מאוד יפה, עדינה ומיוחדת. היא לא ראתה מה שאני ראיתי וסיפרה על גיסתה, שרון, שהיא היא(!) היפה, רק מה, שרון לא יודעת את זה.

מאוחר יותר הגיעה שרון, אכן אשה יפיפייה וחסרת מודעות ובטחון. כך צילמתי שתי נשים יפיפיות, נראות מצויין לכל הדיעות אך מלאות ביקורת כל אחת כלפי עצמה.

שרון מתלבשת, מתפשטת ומצטלמת (לא בהכרח בסדר הזה), איה ואני מתלהבות בטירוף משרון ומהתמונות, וזאת נותרת עם הבעת פנים חסרת אמון. איה הופתעה מחוסר המודעות של שרון לנכסים שלה, כך קרה גם להיפך.

פתאום איה אמרה, "שרון, כשאני מסתכלת עליך נופלים לי כל האסימונים ונסגר לי מעגל של קבלת גופי בעצמי. תחושות של חמלה ואהבה אליו צפות, על איך שהוא, עם כל פגמיו" (נשבעת, אין פגמים).  זה היה רגע מכונן של קבלה ומאותו הרגע משהו השתחרר, העיז ורק מילים טובות נשמעו.

לאחר מכן איה כתבה לי את אלו המילים: "לאט לאט אני מעכלת את החוויה שהיתה. זאת היתה חוויה מיוחדת במינה, כזו שאזכור כל חיי. משהו בי השתחרר שם. משהו בי השלים עם עצמי. משהו בי קיבל שם אותי ומשהו שם ראה בשרון חלק מהסס, מפוחד שמעיז להתמסר על אף נסיון העבר הכאוב שלה. וזה, זה שבה את ליבי ונגע בי עמוק. ואת היית שם לנווט בעדינות בהקשבה וברכות את ההתמסרות שלה ושלי…."

החוויה המשותפת שלנו הותירה גם בי חותם עמוק וממשיכה להדהד.

כן, הסטודיו שלי הוא מקום לסיפורים וסודות, לשחרור מכבלים ומוסכמות. מקום להרגיש בו יפים וללכת עם התחושה הזאת הלאה בחיים. זה המקום בו נפרשות הכנפיים ואפשר לעוף.

טיסה נעימה לכולנו.

סקרנים לראות תמונות נוספות? בקרו באתר שלי