על מה נוותר? עלי

על המעבר שעשיתי מחיי הצפה וכיבוי שריפות לחיי בחירה

צילום: נעה גלבוע

בזמן האחרון הרגשתי איך אני נכנסת לעומס. להצפה. אני מנסה להשלים חודשים אחורה וגם קדימה. מגיעה גמורה למיטה, נרדמת עם הפלאפון ביד, ומנסה להשיג עוד משהו רגע לפני שנרדמת. לא ישנה מספיק. קמה לא רעננה, ומתחילה עוד יום כשאני בחסר באנרגיה.  בסוג של כיבוי שריפות. כאילו צריכה לפתור איזה פלונטר, אני יודעת שלא אוכל לטפל בהכל. יש לי לפעמים הרגשה שכל העולם על הכתפיים שלי. אבל מאיפה מתחילים ?

רגע לפני שאני מתמוטטת, וחוזרת להתנהג כמו בעבר, ולפתח איזה חולי שיכריח אותי להישאר במיטה, אני נזכרת בכלים שכבר אספתי ולמדתי בדרך ומזכירה לעצמי,
שאני צריכה לטפל במשהו אחד. להתמקד בו. ומשם שאר הדברים גם יסתדרו כמו בדומינו.

ומה זה המשהו האחד הזה? תכנון מראש.
של מה? אני מתחילה בלחשוב, איך אני רוצה שהיום שלי יראה , ואני כבר יודעת שזה אפשרי כי כבר עשיתי את זה, אז לא חוסכת ברצונות.
 מה בדיוק אני רוצה. למה אני רוצה את זה ? ורק אחרי שישבתי וכתבתי הכל, אז מגיע שלב הבחירה והביצוע, או במילים אחרות איך אני עושה את זה? פרקטית.
 המחשבה שמובילה אותי היא שאם אני באמת רוצה משהו, אז אני אמצע את הדרך לגרום לו לקרות.

צילום: נעה גלבוע
צילום: נעה גלבוע

יש לי איזה קטע כזה, שאני מנסה להכניס יותר מדי ביום אחד. יש לי איזה קטע כזה לחשוב שעוד אוכל להוסיף על העומס עוד. לדחוף עוד.

ואז דבר ראשון יורדים הדברים שלי, אני מוותרת על עצמי. לא נורא, לא אתאמן היום. לא נורא, אוכל על הדרך. לא נורא, אשן קצת פחות. לא נורא, אעשה משימות על הדרך, תוך כדי.
אחד הדברים שעובדים לי כדי למנוע הצפה כזו, היא לעשות דברים דומים באותו הזמן, גיליתי שזה משאיר אותי מפוקסת ועוזר לי לצמצם זמנים.
אח"כ אני דואגת לעשות רווחים בין המשימות כדי לחדש כוחות. ולגבי הדברים שאני הכי לא מגיעה אליהם (כמו הקוסמטיקאית שלי, או קפה עם חברה, אני קובעת מראש קוביית זמן, לפעמים חודשים קדימה, ואז זה כבר ביומן. קיים. וכשמגיעות העבודות אני מסדרת אותם סביב אותה קוביית זמן)
וברור שצריך לקחת בחשבון את המשתנים. אבל אני סומכת על עצמי שברגע האמת אדע למצוא פתרונות.
אני רוצה להוביל ולהנהיג את  החיים שלי לאן שאני רוצה. הרי אם אפחד לא חיי במקומי, למה אני נותנת לאחרים להחליט במקומי על החיים שלי?
להחליט מה יותר דחוף, ללחוץ עלי לעשות דברים מסויימים לעסק או לעולם, זה לא משנה מה, זו יכולה להיות הזמנות עסקית שתגזול לי זמן מדבר חשוב אחר, ולוחצים עלי לקחת אותה.
בזמן כזה, עצירה היא הדבר הנכון, אני עוצרת עד שהדבר היחיד שאני שומעת בתוך הראש הוא הקול שלי. רק שלי. ושואלת את עצמי מה אני רוצה באמת.
צילום: נעה גלבוע
צילום: נעה גלבוע
מה צריך כדי שאראה את עצמי ואבחר לשים את עצמי במרכז החיים שלי ?
כמי שאוהבת להיות בעשייה, בנתינה, בהתחדשות ויצירה, אני מזכירה לעצמי, את מסכת החמצן במטוס. אני חייבת קודם לשים לעצמי את המסכה כדי לתרום ולהעניק לאחרים.
וחייבת לדאוג שהמיכל שלי יהיה מלא. הדלק שלי, דלק לגוף ודלק לנפש.
כדי להיות משמעותית לעולם, אני חייבת לדאוג למשאב המרכזי של העסק שלי ושל המשפחה שלי,
אני.
אז היום, למרות שהיה שבוע ארוך, ומעייף, ואני מארחת היום, וחוגגים יומולדת למרכזית שלנו, ויש כל כך הרבה לעשות,
לא וויתרתי ונסעתי לבוקר שמטעין אותי תמיד באנרגיה וכוחות, שמעתי הרצאה מעולה, פגשתי חברות,
ואני אגלה לכם משהו? הכל הסתדר.
ועכשיו, שעתיים לשבת, אני הולכת לישון!

צילום: נעה גלבוע
צילום: נעה גלבוע