אימהות רבות פונות אלי בנושא הילדים ש"נדבקים" אליהן, שהן מרגישות חנוקות שהילדים 'שואבים מהן אנרגיות':
"לפעמים אני מרגישה שהיא 'נדבקת אלי',
אני לא יכולה לזוז, היא לא נותנת לי לנשום!!
כמה שאני נותנת ונותנת… זה לא מספיק, אני מרגישה שהיא שואבת ממני את כל האנרגיה ואני כבר לא יכולה …"
"נסיתי להבין מה יכולה להיות הסיבה שהיא ממשיכה להדבק למרות כל תשומת הלב שאני מעניקה לה."
בואו נחשוב על כל אותם הדברים שהילדים שלנו מנסים לומר לנו, גם ללא מילים.
הרגע המרגש הוא בעצם ההבנה שזה לא מה שאנחנו עושות או לא עושות,
לא מדובר בכמות הנתינה אלא האופן בו הם מתרגמים את הדברים!
אני: עייפה לעיתים, אין לי סבלנות או חשק.
והם מרגישים : שהם לא חשובים לי, לא רצויים באותו הרגע.
"אבל רוב הזמן אני איתה(!), כך אני מרגישה", את אומרת לי, ואני כל כך מזדהה איתך, כי את צודקת!
אולי נבדוק מה קורה שם?
בואי ננסה להבין ולהקשיב למה שקורה להם בסיטואציה הזו.
את עסוקה בעניינייך והיא מחפשת באותו הרגע את תשומת ליבך ובהרגשה שלה את מנפנפת אותה?
הילדים שלנו צריכים את איכות הזמן שלנו, לא בהכרח את הכמות.
מה זו האיכות הזו…?
איך נפנה את הזמן כך שהם ידעו שהם חשובים לנו?
איך הילדים יבינו שאנחנו רוצים להיות איתם והם לא צריכים "להילחם עלינו"?
אם גם אצלך זה כך, מה דעתך לקבוע איתה דייט? (ולא, זה לא משנה בת כמה היא) – היא רוצה אותך לעצמה, היא רוצה לדעת שהיא חשובה לך! מפגשים כאלה משחררים את הלחץ ומאפשרים לקשר לזרום לכיוונים נוספים.
קחי את פסק הזמן הזה רק לך ולה בזמן שמתאים לך ותראי איך 'דייט' כזה זה עושה פלאים.
אם גם את רוצה 'דייט' בנות לדבר על זה – את מוזמנת לערב האימהות בבית של שילי ביום שלישי 10.12.2019 בשעה 20:30 בשוהם, שם נדבר בדיוק על זה, את לא לבד.
