השעה 7:30 בבוקר אם אני פה כנראה שניצחתי בויכוח.
זה ויכוח שבדרך כלל מתחיל בערב הקודם.
זה ויכוח שמתחיל בקול שקט, צנוע שבודק אם אני מרגישה טוב או ליתר דיוק סביר, אם כואב לי ניסבל, לכל שאר תחלואי החיים יש פחות משקל בויכוח הזה. כוח וחשק אף פעם אין אז הם לא פרמטרים בויכוח.
ועכשיו אני פה בשעה שבע וחצי לשעה שלמה.
נכון שניצחתי בויכוח ולכן התארגנתי, נסעתי, הגעתי לפה -המשמעות שאני אצטרך להיות פה שעה. ממש לא מענין אותי איזה מכשיר לאינקביזיציה השבועית נשתמש היום. קשה זה בטוח יהיה. זה במקום הפיזיוטרפיה שאת שונאת אני מנסה לעודד את עצמי.
מענין על מה הבנות מרכלות היום? אני מנסה לשכוח את צרותי ובו בזמן לא לפזול למכשיר שנבחר והולך להיות צמוד אלי במשך שעה שלמה. המכשיר שיחטוף ממני קללות במגוון שפות.
המציאות בחרה בכדור הפיזיו. כוון ששווי המשקל שלי הוא סוג של אסון שנופל וקשה לו לקום, אני נאלצת להביא 4 משקוליות שיעצרו את הכדור מלהתגלגל ויאלצו אותו להשאר במקום (אני לא מצליחה לשמור על שיווי משקל גם בלעדיו). בלי המשקוליות "נתעופף" לנו אני והוא. אני תמיד צריכה גם גומי וכדור רגיל קטן בקיצור גן משחקים במסווה של שיעור.
לפי קצב הדיבור האנרגטי של המדריכה ברור לי שלא הולך להיות פשוט היום, אני אצטרך למצוא הרבה תרגילים חלופים.
"זוזי אני נובחת על עצמי. איזו דרמהההה, כולה 60 דקות של פילאטיס".
