על (ה)שערות ערווה, הנקה ומסעות צלב

בחורה עם מחשב נייד

מזה זמן אני מגלה בפרסומי הפייסבוק תמונות תקריב של פות נשי ושעיר, במחאה על גל הסרת שיער הערווה. יש לציין שהגל נגד הסרת השיער מציץ לי, מפתיע, בין פרסומי מחאה חברתית, פוליטיקה, דבר תורה לשבוע, וכתבות שונות, וזה באמת קצת מחוץ להקשר ובעיקר מעלה חיוך. המפתיעות ביותר הן המצרפות לזה כיתוביות בסיגנון גיל ההתבגרות "מקור החיים".

הגל הזה, שאין לי מושג אם הוא פמיניסטי, קורא לחרות האישה וגופה, או סתם חיבה משתוללת לחשיפה, מזכיר לי גל אחר, בזמן אחר.

לפני שילדתי את בתי הבכורה קראתי ספרי הריון ולידה, בהם הדגש היה כמה היריון הוא תהליך טבעי, ולידה אינה אלא סיומו של כיף ארוך זה. בשאננות גדולה חשבתי ששישה מיליארד בני אדם חיים בעולם, ורובם המכריע התרבה באותה שיטה, ואני, סופר וומן, אעשה זאת תוך כדי ריצה בקלות. גם על הנקה חשבתי מחשבות דומות. הטעות של הלידה הייתה קצרה. במזל גדול יש רפואה מתקדמת בארץ, ובתי נשלפה תוך הצלת חייה וחיי בואקום.

הנקה זה סיפור אחר. בבתי החולים, בטיפות החלב ובמרחבים הוירטואלים של היולדות, ההנקה היא שיא של אמהות נכונה. ומה רציתי – להיות הכי אמא נכונה שאפשר. בהנקה הראשונה השמיעה קטנתי "אההה" אנחה אחרי כל שלוק. קראתי לאחות, אולי אני פועלת לא נכון. האחות חייכה. הבת שלך אוהבת להנות מהאוכל, היא בטח תהיה אישה גדולה. אז הינקתי. בלי גבולות. חודש ישבה הילדה על הציץ ושתתה. שום דבר לא היה מספיק. ההנחיות להצמיד תינוק לשד ולתת לו לעבוד גם על ריק כדי להעלות את תפוקת החלב הביאו אותנו לחיבור פיזי ארוך וכואב. היא בוכה. אני בוכה. אבל אני ממשיכה להוכיח הורות…. בסוף אבא שלה חס עליה, קנה בקבוק, תחליף חלב, הכין ואמר את הדבר הכי נכון לאותם ימים – די עם חיי המחסור של התינוקת.

לימים למדתי שיש כבשים שלא מיצרות מספיק חלב, וגם אם הטליים הקטנים ישבו להם ימים על הפטמות, לא יווצר שם יש חדש. חקלאי אחראי נותן לקטנים תוספות בבקבוק. וגם זקנתי מאז, יוצא לי להיות אמא מאד לארבעת ילדיי בשלבים הרבים שאחרי ההנקות, ונוצר בי כעס גדול על רעיון ההנקה בכל מחיר כי רק זה טוב,  ועל סוכניו של הרעיון בבתי התינוקות בבתי החולים, בטיפות חלב, בציבור ובכל מקום. אתן רוצות להניק – נהדר. זה בודאי לא יכול להיות מוצג כמהות הכל. שלוש וחצי מיליארד נשים בעולם. חלק מניקות, חלק יתנו בקבוק, חלק ישלבו, חלק יקנו תחליף אחד וחלק אחר, חלק יחליפו לסויה וכו', והכל טוב. האונס הנפשי של נשים אחרי לידה בידי נושאי הצלב של הנושא מרתיח אותי עד היום.

והנה, גל הטפשת הזה של פותות חשופות בפייסבוק, ומאמרים על השלכות של תלישת שיער מאיברים אינטימיים. יקירות, זה לא עניין לנשיות נכונה, כי אין כזה. חלק יתלשו, חלק ילכו ללייזר, חלק יגדלו תלתלים, חלק יגלחו, חלק יחליקו ומצדי שיעשו פסים להנאתן. כל אחת חופשיה לעשות בגופה מה שהיא רוצה. די למסעות הצלב האידיוטים האלה. בודאי שדי לתמונות התקריב (שאם היו של איברים גבריים הייתי צועקת גם כאן שמדובר במעשה על סף פלילי) והכותרות המוזרות הללו.

לכו להנות מעצמכן כמה שאתן רוצות, כמו שבא לכן. יש כל כך הרבה נושאים לשנות בעולם. זה לא ברשימה. אני חושבת על זה שאנחנו, הנשים, מחפשות דרך. בחיפוש הדרך הזה חשוב שלא נדרוס את מי שבחרה דרך אחרת כי בדברים האלה, הכל טוב, הכל לגיטימי. לבריאות.