[youtube 1lmirCXYWgk nolink]
כשאנשים שומעים את המושג "פסיכולוגיה חיובית" הם הרבה פעמים טועים לחשוב שמדובר בחשיבה חיובית, כלומר לחשוב חיובי בכל מצב. זה ממש לא נכון, ולמעשה זה אחד הדברים הראשונים שלומדים בקורס פסיכולוגיה חיובית. קוראים לזה "הרשות להיות אנושי" וזה אומר שצריך לקבל את זה שיש לנו לפעמים גם רגשות שליליים ולא לנסות להדחיק אותם. אבל לקבל את הרגשות השליליים לא אומר שצריך להיתקע עליהם. זה כמו עם פצעים – כדאי לשחרר את המוגלה פעם אחת ואז לתת לפצע להיסגר. להמשיך ולחטט בו שוב ושוב לא יתן לכם כלום ורק ישאיר צלקת גדולה.
נתנאל ברנדון, סופר ופסיכואנליסט מסביר זאת כך: "מהנכונות לחוות את רגשותינו ולהשלים איתם אין להסיק שיש להניח לרגשות להכתיב לנו את מעשינו. יכול להיות שאין לי מצב רוח לעבוד היום. אני יכול להודות ברגשותיי, אני יכול לחוות אותם, להשלים איתם – ואז לקום וללכת לעבודה. אני אעבוד בראש צלול יותר, כי לא התחלתי את היום בהונאה עצמית. לעיתים קרובות, כשאנחנו חווים רגשות שליליים ומשלימים איתם, אנחנו מסוגלים גם להניח להם. הנחנו להם לומר את דברם, וכעת הם מפנים את מרכז הבמה".
ולמה נזכרתי בזה עכשיו? כי בסוף השבוע האחרון עלה הסרט המקסים של דיסני ופיקסאר, "הקול בראש", שנותן פנים אנושיות לרגשות שיושבים בתוך המוח שלנו ומפעילים אותנו. גיבורת הסרט היא ריילי, ילדה חמודה ושמחה ממינסוטה, שיום אחד, כשהיא בת 11, עוברת עם משפחתה לסן פרנסיסקו. בתוך ראשה של ריילי פועלים רגשות העצב, גועל, כעס ופחד, אבל על כולם שולטת ביד רמה השמחה, הלוא היא ג'וי. ג'וי לא ממש נותנת לרגשות האחרים חופש פעולה, ובמיוחד היא מצרה את צעדיה של סאדנס, כלומר עצב.
אלא שהחיים החדשים בעיר הגדולה מאוד שונים ממה שריילי הכירה עד עתה, ופתאום יש לה פחות סיבות להיות שמחה. הסרט בעיקר מציג את מה שקורה בתוך המוח שלה, ובלי לגות יותר מדי, אספר שיש שם הרבה שיבושים והרפתקה גדולה אחת בנבכי הזיכרון.
זה סרט ממש חמוד גם לגדולים וגם לקטנים (אם כי לפי מה שאני שומעת, יתכן שהוא קצת יפחיד ילדים מתחת לגיל 10) וגם מצחיק, ובעיקר יש לו מסר חשוב לחיים.
ועוד כמה סרטים שראיתי לאחרונה ואהבתי:
"דייט בהפתעה": הסרט המקסים והרומנטי שמומלץ ללכת אליו בדייט ראשון (או סתם אם אתם אוהבים קומדיות רומנטיות).
"מרגלת": עוד סרט חמוד ומצחיק. קומדיית ריגול בכיכובה של מליסה מקארתי האדירה.