על הנסים!

סיפור לחנוכה שיש בו לא רק מעשי נסים ועלילות גבורה,אלא הרבה אור, כוח של נשים, וכוח של חברה וקהילה, והכל בנהלל שלנו, העגולה.

הפוסט הזה עולה  לחלל האוויר בעצם ימי החנוכה. כמו כל שבוע, אני כותבת את הפוסט בשבת בבוקר, רגע לפני החנוכה, ובכל זאת חזיתי אתמול בנס גלוי. נס גלוי הקשור לחנוכה, ועוד לפני החג עצמו? כן! כנסו יחד איתי לאווירה ולקצב, וגם אתם תשמעו עליו.

IMG_20191220_103500_1024x787

בנהלל, שהיא הבית בו גדלתי, והמקום בו בחרתי לחיות את חיי הבוגרים, יש הרבה דברים טובים ומיוחדים, כמו גם דברים פחות טובים. אבל יש מוסד אחד ראוי לכבוד והערצה. הוא נולד דווקא מתוך מצוקה גדולה, שנבעה מתוך משבר כלכלי, ערכי וחברתי. כל קוראיי הבאים מתוך קהילות בהן השיתוף הוא ערך מרכזי מיום הקמתן ולאורך שנים, יודעים כי למרות יופיו של החזון השיתופי , בסוף הוא קשור  לאנשים, לפרשנות, לרגשות, לתחושות, לאינטרסים, לעלבונות, לשנאות, לקנאות ולכל שאר המרכיבים  האנושיים, ולכן כאשר יש שבר או אובדן דרך באחד מן המרכיבים או אבני היסוד, עד מהרה זה עשוי להשפיע על כל שאר תחומי החיים, וגם אצלנו, זה קרה. לא עכשיו, מזמן, לפני שנות דור.

ברגעים כאלו של קהילה, מתגלים לעיתים אנשים שקמים ועושים מעשה,  וקוראים קריאה גדולה אל חלל האוויר, הקהילה או הכפר, אני לא מתכוונת כרגע למתתיהו החשמונאי, עם כל הכבוד, ואומרים: "בואו נעשה מעשה!".

הרבה פעמים, החוכמה באה באופן לא מפתיע דווקא מצידן של הנשים. גם אצלנו קמה לה חברה אחת, פניה שמה, ואמרה: "לא נוותר על החברותא והיחד שיצרנו במהלך השנים ". עד מהרה חברו אליה נשים נוספות, כולם בנות הדור השני והקימו לפני כעשרים וחמש שנה , שנות דור-אמרתי, את "בוקר טוב". זו מסגרת חברתית מקומית המפגישה אחת לשבועיים ביום שישי בבוקר, למשך שעתיים-שלוש את נשות נהלל לזמן חסד מופלא. הן מתכנסות להן ב"מועדון הוותיקים" הממוקם במרכזו של הכפר. אותו מועדון שהוקם לכבוד אנשי הדור הראשון של המושב. לאורך שנים הן קמות ועוזבות ביום שישי בבוקר את הסירים, הלחצים והבישולים, מתלבשות יפה, ובאות לזמן איכות של יחד. כשהן שבות הביתה הן מספיקות את כל מה שצריך, אם לא הספיקו להכין לפני, במשנה מרץ.

IMG_20191220_103112_1024x768

המועדון שמשמש לכל אירועי התרבות והחברה של הכפר, וכן לשמחות משפחתיות, הפך ל"בית בתוך בית". הן רכשו כלים נאים משלהן, מפות יפות, והכל ערוך בטוב טעם מעורר התפעלות לקראת מפגשיהן.

יש קפה, יש מאפה, ויש תוכן תרבותי.  עוד בראשית דרכן כשהיו צעירות  ויפות (בערך בגיל בו אני מצוייה היום)   קבעו שלא יהיו אלו הרצאות על רופאים ומחלות, או דברים שעשויים לזרוע פלגנות ומדון, אלא דברים שיש עמן שאר רוח. כך נבנה לו אי של טוב, או אם תרצו ברוח החנוכה, אי של אור בתוך החושך, שהקרין את אורו  מחוץ לגבולות המועדון והכפר. היו טיולים, היו מסיבות, לעיתים אף הזמינו את הגברים המתקנאים שלהן להשתתף. הצוות המוביל משתנה ומתחלף במהלך השנים, אך תמיד יש בו חיוניות, יוזמה,תבונה  ורצון להיטיב. לצערנו במהלך השנים ההרכב והשורות התדלדלו, רבות מהחברות שנטלו חלק, כבר אינן עוד.  היו ניסיונות להרחיב את המעגל. בנות דורי, הדור השלישי הוזמנו, ואף לקחו לא אחת חלק בפעילות זו או אחרת, אך בפועל , "בוקר טוב"הוא מועדון של נשים בנות יותר מ-80, רובן כבר אלמנות. בשנים האחרונות המועדון פתח את שעריו לגברים המעטים בכפר שעונים לקריטריון הגיל. ועם כל זה אל תטעו בהן, לא נס ליחן, והן נשארו גוף חזק פעיל ויציב

לפני שנעבור להמשך הסיפור, ודאי תשאלו "על מה רבו אז ?"ואענה לכם שהנושא כבר מזמן נשכח ואיבד מחשיבותו. מאז אף היו בתולדות הכפר והקהילה עוד כמה גלים של ויכוחים , אבל "בוקר טוב" לעולם עומדת.

IMG_20191220_101756_1024x768

אז זה הזמן בו עשוי לקום הקורא הציני ולהגיד לי (תלוי במידת הנימוס שלו), "הא, אז זה מועדון הקשישים, או הזקנים, או הזקנות, או האלמנות של הכפר?" ואני אגיד לו: "לא!" וזה בדיוק הנס עליו אני עומדת לספר.

IMG_20191220_102858_1024x502

בפעילות שנערכה בבוקר שישי האחרון, לכבוד חג החנוכה,  בחרו הבנות לעסוק בניסים, והזמינו שלושה גברים צעירים (הכל יחסי) מהכפר, לספר על ניסים שהתרחשו במהלך חייהם. אחד הדוברים ,יואב, סיפר איך כלוחם צעיר בסיירת מטכ"ל ,לקח חלק בהשתלטות על מלון "סבוי". הוא סיפר מעט על הפריצה והרבה על דמותה המרשימה של כוכבה לוי, שהתקשורת עשתה לה עוול, ועל הזכות שנפלה בחלקו  לפני מספר שנים לפגוש אותה ולסגור עמה מעגל. הדובר השני, בועז,  היה בעברו כדורסלן –על. הוא סיפר על נס שארע לו בעת ששירת במילואים, ובמזל לא עלה על טיסה שבסופו של דבר נפלה והתרסקה. כן סיפר על הנס הגדול בו קבוצת "גבת-יגור" בה שיחק,  גברה על "מכבי תל-אביב" ולקחה את האליפות, למרות שהוא עצמו לא השתתף במשחק, שהיה יום לאחר מות סבו.

IMG_20191220_111630_1024x789

זאב אישי ,הוזמן אף הוא  לספר על נס שארע לו, ובשל כך  הצטרפתי גם אני למפגש. באתי למועדון באיחור קל, ואודה על האמת, ללא הרבה ציפיות.

IMG_20191220_111240_1024x768

לאחר שצילמתי את  צי ה"קלנועיות" שחנו ברחבת הכניסה, מהרהרת לעצמי שזו תמונה מעניינת, נכנסתי בלאט דרך הדלת הפתוחה, אל לא פחות מ"מקדש מעט".  המועדון היה חמים ומזמין. שולחן ארוך וחגיגי  ערוך לתפארת  מוקם במרכזו. עליו עמדו שלל חנוכיות ובהן דלקו נרות צבעוניים באור יקרות. סביב השולחן ישבו הנשים ומעט הגברים. לו הייתי מחברת את כל "שנות החיים" שישבו שם, זה מיד היה עובר ל"אלפי שנות חיים". ולו הייתי מנסה לספור או למדוד או לכמת את הניסיון, העשייה, התפקידים, האחריות, הדבקות, הרצינות, ההשקעה, התרומה, הגבורה, ההקרבה והנתינה שהיו שם, יכולתי למלא ספרים רבים בתולדות העם והמדינה, ואינני מגזימה. ממש כמו אותו כד השמן, שאמור היה להספיק ליום אחד בקושי, והספיק לשמונה.

גם התוכנית היתה בטוב טעם ובמידה הנכונה. אחת החברות הסבירה על מנהגי החג, מקורותיו ותכניו . אחרת קראה שיר. בין קטעי המלל והסיפורים האישיים הושרו ונוגנו באהבה שירי החג . אני לא יכולה שלא לשתף אתכם,  שכאשר הגענו בשירה לשורה הנצחית והאלמותית של חנוכה, עוד משחר ילדותנו :"סורה חושך על השחור!" , הניפה אחת החברות את ידה באוויר, רקעה ברגלה על רצפת המועדון, והזמינה בחיוך ממזרי את שכנתה להצטרף אליה.

 יותר מהכל, התרגשתי מהבנות ומהחברות, איזה בנות נפלאות. בנות ללא גיל, ועם המון שמחה וגיל. הן נראו שמחות, מחייכות, יפות, לבושות בבגדיהן היפים, ועיניהן נוצצות.  לכולן היה מקום  על יד השולחן, והשולחן הכיל את כולן. אני יודעת, וגם אתם יודעים, במציאות הריאלית לצד חלק מהן שאני עוד משוחחת איתן על דברים שברומו של עולם, ממתיקה סוד,פיסת רכילות עסיסית, ואפילו מתעמלת עם חלק מהן, יש גם את החלק האחר. זו לא שומעת, זו לא ממש זוכרת, זו לא מחברת, וזו קצת יותר מידי מדברת. אבל היחד היה טוב, והאוירה היתה  נפלאה. הרגשתי שזכיתי לחזות בנס חנוכה. שמחתי שפיניתי לי את הזמן להצטרף אליהן, נשים שהיו הגננת שלי, המורה שלי, אמהות של בני ובנות כיתתי, חברות לחיים ולעבודה של אמא שלי. נשים שמלוות באופן כזה או אחר את חיי, מינקות ופשוט ליהנות מבוקר של כיף איתן ובחברתן.

אם זה לא נס של חנוכה, אז מהו נס?

חג שמח לכולם

____________________________________________

הפעם בחרתי לא להתחיל לתת קרדיטים אישיים ולספר בשבחם של אנשים או שמות. להבנתי דווקא כאשר מתחילים למנות ולפרוט לפרוטות מאבדים את העיקר.  העדפתי להשאיר את חווית היחד גם  במילים , כי היא היתה החוויה המשמעותית,שכולן, כל אחת בדרכה שותפות לה לאורך שנים רבות.

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.