על "האחרות" ספרה של שהרה בלאו

סיפור המסגרת עוסק בניסיון למצוא את הרוצח ולחשוף את מניעיו וזה אכן סיפור מותח ומרתק אך תכליתו שונה מסיפורי המתח הקלילים אותם אנו מכירים. בלאו משתמשת בז'אנר כדי להעלות נושאים מהותיים בחברה הישראלית ובמיוחד את נושא הבחירה לא ללדת ילדים.

IMG_4081

גיבורת ספרה של שהרה בלאו היא שילה הלר, רווקה מתבגרת בת 41 המתמודדת עם אובדן הנעורים, ציפיות לא ממומשות ובאופן כללי מאוכזבת מחייה. רצח אכזרי של חברתה מהעבר מאלץ אותה לחזור עשרים שנה אחורה, אל תקופת לימודיה באוניברסיטת בר אילן ואל קבוצת חברותיה שקראו לעצמן 'האחרות' והחליטו שהן יהיו שונות ולעולם לא תהיינה אימהות.

סיפור המסגרת עוסק בניסיון למצוא את הרוצח ולחשוף את מניעיו וזה אכן סיפור מותח ומרתק אך תכליתו שונה מסיפורי המתח הקלילים אותם אנו מכירים. בלאו משתמשת בז'אנר כדי להעלות נושאים מהותיים בחברה הישראלית ובמיוחד את נושא הבחירה לא ללדת ילדים.( " תיק-תוק תיק- תוק שום תינוק שום תינוק") הגיבורה שלה מתמודדת עם ההשלכות של בחירתה לאורך כל העלילה, תוך כדי שהקוראים מתוודעים לדרך שבה החברה הישראלית מתייחסת לנשים שבחרו לא ללכת בתלם ובחרו לא להביא ילדים לעולם. נושא נוסף וחשוב העולה בספר הוא נושא ההזדקנות ואובדן הנעורים. הגיבורה רואה בפיקחון אכזרי את ההתעבות של מותניה, את העור המתייבש, את השינוי והנפילה של שרירי הגוף, את הזיפים על הסנטר. בחברה שמאדירה נעורים ויופי, שסוגדת לשרירים מתוחים ורזון, קשה להתבגר.

לא התחברתי בתחילה לגיבורת הספר. היא מרירה, עוקצנית, ביקורתית- במיוחד כלפי עצמה, סוג של מיזנתרופית, הרואה כיצד חייה מתגלגלים הלאה בעייפות, כאב ועצב. כמדריכה במוזיאון התנ"ך היא מבלה את ימיה בחברת בובות שעווה תנכיות, הדרכת קבוצות  ובוס מעצבן. אך תוך כדי התפתחות העלילה, הגיבורה משתנה, גדלה, מתגלים בה צדדים נוספים של חמלה ואכפתיות שאפשרו לי לקבל ביתר קלות את דמותה. כי עם גיבורה ביקורתית ועוקצנית קשה להזדהות.

הנה כמה אמירות חדות, ישירות ומדויקות בעיניי " יותר מדי נשים מסוגי הילכו שם ברחובות. כולנו נאות, כולנו מעוצבות, כולנו מחוכמות, כולנו מחודדות, כולנו מרחפות כפרפר ועוקצות כמזרק לבדיקות פוריות, וכולנו פצצות זמן מתקתקות, תיק תוק תיק תוק, שום תינוק שום תינוק" או התיאור הזה " לחדר סגור, המלא בנשים דתיות בגיל הפוריות, יש ריח מסוים מאד, מין שילוב של מתיקות וחמיצות, ניחוח הורמונים, חלב ודם" וזה " …שהרי ישנו השלב המסוים הזה באבולוציה של כל אם, שהפנייה לילד ולבן הזוג נעשית בדיוק באותו טון….מה יש בהם בחיי הנישואים, שהופך גברים לשפלי רוח. זה לא הנישואים. זו ההורות. הם מתחילים לפחד".

אני אוהבת ספרי מתח, את פיתולי העלילה, התהייה מי הרוצח, מי עוד עומד להירצח (בלי ספוילרים) איך יגיעו החוקרים לפתרון? את כל אלה יש בספר וניכר שהכותבת נהנתה מהקטע הבלשי. אני נהניתי מהעובדה שניחשתי מיד מי הרוצח/ת. נהניתי גם מהאופן שבו משולבות בסיפור דמויות תנכיות וסיפורן המעניין. פחות נהניתי מכך שאין כמעט דף שלא עוסק באימהות או באלה שלא רוצות להיות אימהות. למה ללחוץ שוב ושוב ולעסוק בכך לגמרי באובססיביות? המינון הרבה יותר מדי מוגזם וההדגשה מופרזת.

לסיכום, ספר מעניין המשלב עלילת מתח ונושאים חברתיים חשובים. הכתיבה אינטליגנטית, עוקצנית ומעוררת למחשבה.

Iaffa Gavish
כותבת על נושאים מגוונים. הצגות, ספרים, אוכל, מסעדות ולייף סטייל. תמצאו כאן את היומיומי, את שעות הפנאי ואת ההנאות הקטנות של החיים.