על דוד ובת שבע

מחשבות שהתחילו בעקבות שיר בנסיעה, מה אתן הייתן עושות במקומה, ולמה בכל ההיסטוריות שלנו אין ניצחונות בלי אהבה, ואת זה לא אני כתבתי.

בחורה עם מחשב נייד

בדרך חזרה מכמה ימים מדהימים עם הבנות שאני אוהבת כל כך, אנחנו מנסות לבחור תחנת רדיו נורמאלית בין ים של תחנות רדיו שמדווחות עשר פעמים בשעה על פקק בצומת להבים, מזהירות אותנו מפני מהמורות בכביש ומנסות למכור לנו מנוי לאתרי היכרויות עם שמות מטופשים באנגלית, ופתאום  השיר של סטינג
Mad about you
ממי, אני אומרת לאחיינית שלי, את יודעת שהשיר הזה נכתב בהשראת סיפור דוד ובת שבע? הציצו במילים:
מרחק יריקה מירושלים
הלכתי קילומטר בודד לאור הירח.
למרות שמיליון כוכבים האירו את השמיים,
הלב שלי הלך לאיבוד בפלנטה מרוחקת
שמסתובבת במסלול העצב
סביב ירח של אפריל
אני אבוד בלעדייך, אבוד בלעדייך.
למרות שכל הממלכה שלי הפכה לחול
ושקעה לתוך הים
אני משוגע עלייך.
מהעמקים החשוכים שמעתי את השירים הישנים של העצב,
אבל בכל צעד שעשיתי חשבתי עלייך, רק עלייך.
וכל כוכב הוא גרעין של חול,
שרידים מאוקיינוס שהתייבש
תגידי לי, כמה זמן זה עוד יימשך?
הם אומרים שהעיר הזו במדבר
היא גאוותנות של מלך עתיק.
אבל העיר הזו היא כולה חתיכות שבורות
של רוח מיללת ושירת נשרים
זו העבודה של האדם
הסיכום של השאיפות שלנו.
זה יהיה הכלא של חיי
אם את תהיי אשתו של מישהו אחר.
עם כל בית-סוהר שייהפך לאבק
האויבים שלי יסתובבו חופשי
אני משוגע עלייך.
אף פעם בחיים שלי לא הרגשתי יותר בודד מעכשיו
ולמרות שאני משתלט על כל דבר שאני רואה
אין לזה שום משמעות בשבילי.
אין ניצחונות, בכל ההיסטוריה שלנו, בלי אהבה.
(….)
http://www.youtube.com/watch?v=nDvkOwmE2ZU
תרגום חופשי שלי.
האחיינית שלי לא הכירה את השיר, ואני מקשיבה למילים תוך כדי ניסיון למצוא חניה ומחליטה שאני חייבת לחזור לסיפור המקורי. הודעת טקסט אחת קצרה לחברה טובה שיודעת הכל בכל תחום אפשרי שולחת אותי היישר  לספר שמואל ב' פרק י"א.
אני קוראת את הסיפור ולא יכולה שלא לחשוב מה בנות מסוימות היו עושות במקום בת-שבע, למה הצד שלה בקושי נשמע בסיפור למרות שמשם הכל התחיל, ואיך זה שפעם זה היה נראה בסדר שאנחנו כולנו נענש במלחמות על מה שאהבה גורמת לאנשים מסוימים לעשות. ועוד אהבה של מלך.
דוד כזכור, היה מלך עסוק מאוד. באותו יום הוא בדיוק היה עסוק בלשבת בבית ולתכנן תוכניות על איך הוא כובש את כל העולם ואשתו….שנייה אחרי שהוא הוציא פקודה ושלח את יואב הרמטכ"ל עם כל צבאו לכבוש ולהרוג כמה שיותר נהיה קצת משעמם בארמון שלו בירושלים. מה גם שכל החברה במלחמה אז אין לו אפילו עם מי להעביר את הזמן. אז אחרי שהוא דופק איזה שנת צהריים טובה הוא יוצא ככה לעשות סיבוב קצר על הגג. באותו זמן על אחד הגגות הקרובים, מישהי, איזו בת-שבע אחת שנשארה בודדה בבית וכנראה מעולם לא הקדישה יותר מידי מחשבה לכך שהגג שלה הוא לא הכי גבוה בסביבה, מחליטה לנצל את הבריזה של אחר הצהריים למקלחת על הגג. לא ברור עד כמה קרוב הגג שלה לגג של המלך, אבל כנראה קרוב מספיק על מנת לאפשר לו לראות שהיא די מדהימה באופן עקרוני.
איזה כיף, הוא אומר לעצמו. הולך לי מעולה במלחמה, אפילו הספקתי שנ"צ וגם לשטוף עיניים בכוסית הזו שהחליטה בדיוק היום לקחת מקלחת יומית על הגג שלה. בטוח בעלה במילואים.חייב דחוף לברר מי זאת המהממת הזאת.
הוא לא מבזבז זמן ועושה כמה בירורים. שנייה אחרי שהוא מבין שהיא נשואה ומוודא שהבעל אכן במילואים הוא שולח אנשים שיביאו אותה אליו במיידי. כשאתה מלך זה כנראה די פשוט, אתה קורא לה והיא באה. לא צריך להשקיע הרבה בשכנועים, לשלם עליה כשיוצאים ולהקשיב לדיבורים שלה. אז היא באמת באה ישר והם עושים סקס לפני שהיא חוזרת לבית ריק. אחרי כמה שבועות הוא מקבל ממנה מסר. " ממי, מלך גאון שלי. שכחתי להגיד שהיה מדהים. דרך אגב: מאחר לי. אתה האבא בוודאות.  א' היה במילואים". המלך לא מבזבז זמן ומזמין את הבעל לשיחה דחופה. אוריה (-להלן: הבעל במילואים) לא ממש מבין מה פתאום קוראים לו ללכת למלך ככה באמצע המלחמה, אבל הולך. המלך בא לו בהצעה שאי אפשר לסרב לה: כמה שעות בבית, מקלחת, אוכל וזמן איכות עם האישה המהממת. רק מה? מסתבר שאוריה הנ"ל סוג של חנון-פטריוט ומסרב להצעה. "מלך יקר, עם כל הכבוד, וממש תודה על ההצעה, אבל זה נראה לך הגיוני? כל החברים שלי נטחנים בקו ואני פשוט אלך הביתה לעשות חיים? אין מצב כזה. אני חוזר לבסיס או שאני לא זז מהמרפסת שלך. הביתה אני בטח לא הולך, שכח מזה".המלך מחכה ומחליט על ניסיון אחרון. הוא מזמין את הבעל לכמה דרינקים ומקווה שבסופו של דבר הוא יהיה כל כך שיכור וחרמן ופשוט ילך שני מטר הביתה ויעשה עם אשתו את מה שצריך לעשות. כשזה לא קורה המלך דוד כותב מסר לרמטכ"ל. "שלחתי אותו בחזרה. תציב אותו בחזית, מבחינתי בקו הכי קדמי שיש לך שמה. אין ברירה, המאנייק הזה חייב ללכת".
אז איך הסיפור הזה נגמר? תזכורת למי שלא זוכר:
הבעל הנ"ל נשלח לאזור הקרבות. כצפוי הוא חוטף ישר ומת. מסכן.  האישה מקבלת את הבשורה המרה, ובאיזו נקודת זמן מסוימת לאחר השבעה היא לוקחת את החפצים שלה ועוברת לגור אצל המלך, הם מתחתנים ונולד הבן. בהמשך דוד שומע את התוכחה של אלוהים על כל מה שעשה, מבין שזה לא כזה סבבה לגזול את כבשת הרש ונענש, אבל כל זה כבר בפרק  אחר.
מה עם בת-שבע? שקראתי בפעם השנייה והשלישית את הפרק הבנתי פתאום שאין לי מושג מה איתה. מה היא מרגישה שדוד קורא לה לבוא? איך היא מגיבה? מה איתה ועם בעלה? הרי סביר להניח שהם רק התחתנו (אחרת מן הסתם היו להם ילדים, מדובר בתקופה שלפני עידן הגלולה) ומן הסתם אוהבים אחד את השני כמו שאוהבים בירח-דבש. אז מה – הוא לא עבר לה בראש אפילו פעם אחת לפני שהיא קפצה לארמון? וישר אחרי זה היא עוברת לגור עם המלך בארמון, וכל החיים שלה מן הסתם משתנים, בלי או עם שיהיה לה מושג שהוא זה שאחראי בעצם למוות של הבעל שלה. וואו, חתיכת התמודדות. אז בגלל שהמספר המקראי לא מנדב יותר מידי פרטים בנושא הזה, כנראה שאת ההשלמות צריך לעשות בראש. אני חושבת שזה לא סתם שהרבה דובר בסיפור הזה, וכתבו עליו פירושים שונים ושירים וכולם מכירים אותו. מנקודת מבטו של מלך שדואג לעצמו ובעיקר חושב איך לעשות שהכל יסתדר כמו שהוא רוצה זה אכן כך. הוא ניצח במלחמה והשיג את האישה. אבל בחיים לא הכל כזה פשוט, ואחרי שדוד המלך הבין את זה הוא משלם את המחיר, וגם בת שבע משלמת פה מחיר יקר.
מה יש בנו, הבנות שגורם להם לפעמים לגרום לרצות לעשות דברים לא הגיוניים בכלל?
מה אם אני הייתי במצב הזה? מלך יפה עם עיניים כחולות (אני תמיד מעדיפה עיניים חומות או שחורות אבל כנראה שיש משהו במלך ג'ינג'י עם עיניים כחולות שעושה להן את זה) קורא לי, מה אני אמורה – להגיד לו לא? זה מלך, הרי מה שהוא אומר זה מה שעושים! לבת-שבע כאמור אין ממש קול פה, כאילו היא לא ממש צד בסיפור הזה. אבל כנראה שגם  היא עברה איזה דבר או שניים בחיים. בזה שהיא מתרחצת בעירום על הגג אולי היא יודעת שלמלך החתיך מהבית ממול יש נקודת תצפית טובה? ובינינו – לפני החתונה בטח הייתה המתיחות הזו סביב כל נושא החתונה ומה עם המשפחות וסידורי שולחן, ושנייה אחרי כבר התחילה המלחמה והוא נסע. עכשיו שהוא בצבא יש לה זמן לחשוב. פתאום היא מגלה שדווקא כיף לה לישון לבד, ואולי עם כל הגעגועים לחתן הטרי היא מתגעגעת למה שהיא הייתה פעם. פתאום היא מבינה שכל מה שהיא זקוקה לו הוא מישהו שקצת יקשיב לה, ילטף לה את השיער ויגיד לה כמה היא יפה. בעיקר בעירום ומנקודת תצפית גבוהה. היא תסתכל לתוך עיניו הכחולות ותרגיש מלכה לרגע. בינינו בנות – לא בטוח שאם היה בא אליכן מלך ושואל אם בא לך רק לקפוץ לקפה קצר בשישי בצהריים הייתן אומרות לא. וכמו שידיד טוב אומר: לא לוקח הרבה זמן עד שהקפה הופך לבירה וצהריים הופך לאחרי 23:00. גמיש.
לדוד זה לקח קצת זמן והרבה הסברים מכל מיני שליחי-אלוהים בשביל להבין שאת מה שהוא עשה פשוט לא עושים, אבל משום מה יש לי הרגשה שהוא היה מוכן לשלם את המחיר הזה בשביל מה שהוא עשה.
תיהנו ותעשו חיים, ותקשיבו לסטינג, הוא יודע מה הוא אומר. אחרי הכל, אני תמיד אומרת לאח הגדול שלי, גם הוא הרי התחיל בתור מורה נערץ להיסטוריה.