על ג'ודי שלום ניר מוזס, מה מותר ומה אסור להגיד וזכות החרטה

ג'ודי שלום ניר מוזס כתבה ציוץ בהמי על הרצון שלה להתקלח אחרי שהות במעלית עם זהבה גלאון. ג'ודי מחקה את הציוץ אחרי כמה דקות, אבל זה לא עזר לה, כי מפלצת צילומי המסך האינטרנטית כבר עלתה עליה

הציוץ של ג'ודי. צילום מסך מטוויטר

 

הכל התחיל בזה שג'ודי צייצה אתמול בטוויטר את הציוץ הבהמי שאתם רואים כאן. זאת לא פעם ראשונה שהיא מתבטאת באופן שלא מקובל בכלל, ובטח לא כשאת אשת שר בישראל, אבל הפעם הציוץ הזה היה גם מיותר וגם מסוכן. האווירה בארץ בימים אלה חמה גם ככה, ולא צריך עוד מישהי שתלבה כאן את השנאה. וגם אם הציוץ לא עומד בהגדרה היבשה של הסתה, בשורה התחתונה שלו זה בדיוק מה שהוא עושה.

לאחר כמה דקות, בעקבות תגובות שקיבלה, מחקה ג'ודי את הציוץ, אך אמרה שהיא לא חוזרת בה מהתוכן:

ג'ודי מודיעה על מחיקת הציוץ

 

הבוקר היא כבר כתבה סטטוס בפייסבוק שבו היא מודה שהציוץ היה ילדותי:

הסטטוס בפייסבוק

 

זה כמובן לא עזר לה, כי מפלצת צילומי המסך של פייסבוק כבר תפסה אותה. אני לא מסכימה בכלום עם דעתה של ג'ודי, וכאמור חושבת שהיא היתה מסוכנת, אבל אלחם על זכותה להתחרט על דבריה ולחשוב את מחשבותיה. כל אחד מאיתנו (אהם אהם) אמר בחייו דברים שלא היו במקום והוא חזר בו. העובדה שכל בעל מקלדת ממהר לעשות צילומי מסך של כל אמירה ולהשתמש בהם כהוכחה למשהו, היא מיותרת, מרגיזה וגם באיזשהו מקום לא הוגנת. מותר לאנשים להתחרט, אתם יודעים, ומותר לאנשים לחשוב גם מחשבות שאתם לא מסכימים איתן. המהירות שבה אנשים בפייסבוק ממהרים לצאת למלחמות חורמה מבוססות צילומי מסך כנגד אנשים אחרים היא אחת הרעות החולות של פייסבוק. ראינו את זה בצוק איתן, ראינו את זה בפרשת השיימינג בשבוע שעבר וראינו את זה גם אתמול עם ג'ודי.

הכי קל היה לי לשתוק במקרה האחרון, כי אני באמת לא מסכימה עם הנאמר, אבל מפלצת צילומי המסך והאנשים שמאחוריה לא מבדילים בין שמאל לימין, בין גברים לנשים ובין אמת לשקר. פעם זאת הייתי אני, היום זאת ג'ודי ומחר זה יהיה אתם.