על ארבעה ספרים

מה אני חושבת על: השוד שכתבו ג’נט איוונוביץ’ ולי גולדברג, המושיע של א. נסבו, יוצר הרוח של משה כהן, חותמם של הדברים כולם של אליזבת גילברט

העברתי את הפוסט מהבלוג שפירסמתי בו בפעם הראשונה יומנה של טכנאית ציפורניים

השוד/ג'נט איוונוביץ' ולי גולדברג

הוא גנב מניפולטיבי היא סוכנת FBI סקסית. הוא עם שערות על השיניים, היא עם שמלה עמוקת מחשוף או משהו. אקדחים וטילים, אי אקזוטי רוח וריח ים. מעניין לאן זה יכול להוביל…

זה יהיה מדויק להגיד שהספר לא מתהדר במורכבות עלילתית או כל מורכבות אחרת. אבל כשסיפור צפוי זורק על עצמו נונשלנט, שנינות והומור, אפשר לסלוח לו באהבה על כל טוויסט שחזינו כבר עשרה עמודים לפני שהתרחש. בהחלט בהחלט הייתי מכניסה לתיק לקרביים לו הייתי אורזת תיק לקרביים.

קוראים הוצאת ספרים

הרביעי כבר בקריאה
הרביעי כבר בקריאה

המושיע/א. נסבו

מה יותר כבד, קילו נוצות או קילו ברזל? כבר אז, כשלא הצלחתי להבין את המשוואה, הייתי צריכה להבין שאני מאותגרת לוגיקה. ככה גם במושיע, מאותגרת לוגית ועלילתית. כל הדרך רצתי חסרת נשימה אחרי הסיפור, זורקת את שמות כולם כחשודים אפשריים, אחד בסוף ייתפס.

עולם המושגים שלי על פשע לקוח מסרטים וספרים. ככה אני יודעת מתי השוטר ישלוף סיגריה, ייזכר באירוע לכאורה חסר משמעות מילדותו אבל כזה הטוען את הפשע הנוכחי במשמעות נוספת. מתי הפושע יחשוב שהכול כבר מאחוריו רק בשביל לעמוד מול ניידת עם חמישה שוטרים באקדחים שלופים, אחד מעשן סיגריה.

על החיים עצמם יש לי מושג יותר רחב. אני יודעת למשל, ששום דבר הוא לא באמת כמו שהוא נראה. ידוע לי שדווקא האדם שלא הייתי מאמינה שקיבל אי פעם דו"ח תנועה יכול להיות בשעות הפנאי שלו חניבעל לקטר.

ככה מתפתל הספר, בין הפתעה אחת לשנייה, עד לסוף הנוגע ללב.

אמנם ספר מתח, אבל לא נשאר רק במעטפת החיצונית של העלילה אלא חודר קצת פנימה, לנפשות המשתתפים. ועוד בונוס: בדומה לספר המתח צופן דה וינצ'י, (לדוגמא), שצולל למעמקי הדת הנוצרית ונותן הצצה לתכנים שונים בתוכה, גם המושיע הוא מקפצה להרחבת ההשכלה על המלחמה ביוגוסלביה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.

הוצאת בבל

יוצר הרוח/ד"ר משה כהן

בדרך כלל אני לא מקדישה זמן ממושך להתבוננות בכריכת ספר, הפעם לא יכולתי שלא: התמונה כל כך מזעזעת ודוחה שנאלצתי להפוך את הספר ולהניח אותו בתחתית הערימה. התחושה הלא נוחה ליוותה את הקריאה כולה אבל לא בגלל האימאג' אלא בגלל חסרונות בולטים בכתיבה. יש לספר את כל מה שצריך כדי להיות מרתק: עלילה, דמויות, יחסים, דד-ליין, האיש הרע. הסיפור בקצרה: פסיכיאטר מתמחה מטפל בסכיזופרן סוער בשיטה חדשנית. על פניו חגיגה של יצרים, מוח, מתח.

אבל לא. הספר סובל מחוסר עידון, נעדר ניואנסים ותהליכים שהיו הופכים אותו לבעל משקל ומשמעות. לסיכום, לא כל ד"ר יכול להיות ד"ר ארווין יאלום.

הוצאת גוונים

רגע, יצאתי להקיא
רגע, יצאתי להקיא

חותמם של הדברים כולם/אליזבת גילברט

קשה לי וקל לי לכתוב על הספר. קשה, כי הרושם מורכב. קל, כי בסופו של דבר הגעתי למסקנה. מצד אחד הספר הפיל עליי שעמום גדול ומצד שני העיר, סקרן ופצע אותי כמו שאני רוצה שספר יגרום לי להרגיש. בשורת תחתונה אני בעיקר מקנאה באליזבת גילברט, נימוק בהמשך.

הרבה עמודים סחבתי את המשקל הכבד של הספר עמוס פרטי הפרטים של מידע, דמויות והתרחשויות. חלק ניכר מהם מיותרים ותפלים בעיני. משכתי מתוך כבוד שאני רוחשת לאליזבת גילברט מאז מצאתי אותה בלאכול, להתפלל, לאהוב, ומתוך מעט סקרנות שליוותה את הקריאה. חשבתי ששווה לי להתאמץ. המשכתי להתעדכן בקורותיהן של הדמויות בקצב חילזון כשבעמוד 248 הבנתי בבת אחת: הספר צמח עליי לאורך, לרוחב ולעומק. בלי ששמתי לב ובעדינות רבה, עולם הטחב העיקש ניצח וסוף סוף פרש את מלוא יופיו. וב'עולם הטחב' אני מתכוונת גם לזה המתואר בספר וגם לכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו של הטקסט.

אני מתפעלת עמוקות מאוד מאוד מהיכולת של אליזבת גילברט להבחין בדקויות אנושיות דקות מדק, לספר סיפור ברבדים רבים ולהגיש אותו באופן הכי פחות צפוי. ברור לי שיש סיבה שגם נקודות לא פתורות נשארו כפי שהן.

אני מתפעלת לא פחות עמוקות מהיכולת שלה להגיש עולם מגובש שכולל בתוכו ריבוא מרכיבי ההוויה האנושית של הרוח, הרגש, האינטלקט והתשוקה. היא מתמרנת בין כולם בגמישות וירטואוזית. כולם מסוקרים ומקבלים התייחסות מדוקדקת.

אבל על דבר אחד אני מקנאה בה: על זה שהיא מצליחה לענות תשובות הרבה יותר מנומקות משלי לשאלות שאני עדיין לא מצליחה לנסח.

הוצאת כינרת, זמורה-ביתן

 מי שרוצה לשמוע את אליזבט גילברט מדברת על יצירה

בהשראה. המקור נמסר כבר לקריאה
בהשראה. המקור נמסר כבר לקריאה

בברכת שיוף קל ונעים

מרב, טכנאית הציפורניים שלכן

_______________________________________________________________________________

מי שרעיון 'ציפורניים בעקבות ספרים' קוסם לה, מוזמנת להתקשר 0528-800-416

מרב שני
צורכת ספרים לוורידים. עורכת לשון. מילים מוגבלות כל כך אבל כשהן מצליחות לדייק לרגע, זה אושר אחד קטן.