על אילתור ואקראיות

שבוע אחרון לתערוכה "על המקום. אילתור ישראלי", שבוחנת ומרחיבה את המושג "אילתור" בשדה העיצוב בישראל

בחורה עם מחשב נייד

.

בשנת 2007 הוציא היסטוריון העיצוב מל באיירס ספר – "אימפרוביזציה" – על עבודותיהם של מעצבים בישראל, והכריז על פעולת האילתור כמאפיין דומיננטי של שפה חזותית בשדה העיצוב בישראל. באיירס, שהגיע כמתבונן מבחוץ, הטביע את המושג באופן רשמי והפך אותו חלק מהשיח על זהות מקומית באובייקטים שיוצרים מעצבים ישראליים. הדיון אודות מאפייני מקום, בעיקר בעידן של גלובאליזציה, הוא דיון מורכב, למרות זאת,  בבחינה של יצירה בקטגוריה של עיצוב-אמנות בשדה העיצוב בישראל, חוזרים ועולים לאורך השנים שוב ושוב שני מושגי יסוד דומיננטיים – "דלות החומר" ו"אלתור" – המלווים את השפה החזותית של רבים מהאובייקטים שמציגים מעצבים ישראליים בתערוכות.

סוגיית האילתור סיקרנה את גלינה ארבלי ועדי קרליץ – מעצבת מוצר ומעצבת גרפית, מרצות במחלקה לעיצוב  בHIT ומאסטרנטיות בתכנית הבינתחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. השתיים בחרו לאצור תערוכה שתבחן את ההתייחסות של מעצבים לסוגיית האילתור – באיזה אופן המושג אלתור בא לידי ביטוי היום? האם מאפייניו של האלתור השתנו במהלך השנים? מה ניתן ללמוד מכך על החברה הישראלית היום?  בתערוכה, המוצגת בימים אלה בגלריה בינימין, הן מציגות מנעד עבודות דרכן הן פותחות דיון על המושג שהוטבע כחלק מהזהות המקומית, ועל האופן בו שינויי התפיסה בשדה העיצוב משליכים על תפיסת המושג ואופן הפעולה תחתיו.

13975485_10153997778458640_9025108784616885382_o

בפתח הדבר שכתב אביעד קליינברג לספר "אימפרוביזציה" של באיירס, הוא מייחס לעיצוב הישראלי מה שהצרפתים קוראים לו בריקולאז': "… אמנות המחזור היצירתי, הכשרון לייצר דברים משאריות ומעודפים, מהכא ומהתם", כאשר לגרסתו הבריקולאז' "מבטא יכולת למחשבה שאינה מקובעת בתבניות סטנדרטיות ונכונות להתאים את עצמן ל'מה שיש"[i].

11

השימוש ב"מה שיש" דומיננטי בעבודות דוגמת חיות מאטבים ופנימיות אופניים של גד צ'רני ; בסדרת סיכות של אריאל לאביאן העושה שימוש בחומרים אקראיים שהוא מוצא בטיוליו על חוף הים ;  בצילום – "דפנה" – של סטודיו רדיש בו הם הופכים סיכות ראש זמינות וזולות לזר ניצחון המעטר בגאווה את ראשה של נערה ; או בעיבוד של  זאב אנגלמאייר שפעולת ההתערבות שלו הופכת לכאורה כריכות קיימות של ספרי קריאה לכריכות ספרים בתחום האמנות.

104

הזמנה לפעול עם "מה שיש" בחלל התערוכה מופיעה בפרוייקט של אביגייל ריינר וחיים שושן. השניים לקחו ספרים שסיימו את חייהם/הושלכו מהספריה הלאומית – נכסי תרבות שעבר זמנם – פרקו אותם חזרה לקונטראסים (מקבצי דפים המאוגדים יחד כחלק מתהליך הכריכה של ספרים) והזמינו את המבקרים לאגד מקבצים שונים ולבנות מהם באופן אקראי – כל אחד בדרכו –  ספר חדש שיכרך בתערוכה.


105

שיתוף של הקהל עולה גם בעבודתו של לוקה אור שמזמין את המבקרים לקחת ערכת "איש צהוב",  לפעול, לאלתר, להתערב ולשנות את פניו של האיש ברמזור. באופן זה כל אחד יכול להותיר חותם אישי במרחב הציבורי.

102

שיתוף מסוג אחר ניתן לראות בעבודתו של גיא בר סיני שמציג חלק מפרוייקט בו הוא בוחן את סוגיית האילתור והשפה החזותית המקומית דרך סדרת שרפרפים המבוססים על חלקי לביד גלוי חתוך ומחורר אותו הוא נתן למעצבים שונים. נקודת המוצא של בר סיני היא מודול קבוע של חומר גלם פשוט איתו הוא ביקש מעצבים שונים ליצור/לאלתר שרפרף. בתערוכה, לצד פריסת חומר הגלם המהווה נקודת מוצא, מוצגים שלושה שרפרפים (של אילון ערמון, סטודיו רדיש ואיתי אוהלי) מתוך סדרה גדולה יותר שתוצג בהמשך.

103

בתערוכה מרחיבות אוצרות המושג אילתור בשדה העיצוב בישראל מההגדרה הקלאסית למכלול פעולות וסיטואציות הנשענות על היסטוריה מקומית הומור ואקראיות כמו גם על היבטים של אפשרויות חדשות בגין שינויים בטכנולוגיה.  "מחולל שמות מבצעים צבאיים" של קבוצת   Feelternet הוא דוגמא לפרוייקט המערב תוכנת מחשב ביצירת פעולה אקראית.  במציאות בה אנחנו חיים המבצע הצבאי הבא הוא רק עיניין של זמן  ורבות נאמר על השמות המופרכים יותר או פחות של מבצעים שכאלה. מחולל השמות של Feelternet  מחבר באופן אקראי בין מילים ותמונות כאשר בעקבות המהלך  נטענים השמות המקריים בהקשרים ציניים ומגוכחים.

107

על מדף בתערוכה מוצג ספרה של סתיו אוקסנפלד – "המאכלת"  – פרוייקט בו היא הפגישה טקסטים מתוך מגילת העצמאות עם אינטרפרטציות קולינאריות , כאשר בהקשר בו הוא מוצג בתערוכה הוא מציף ומחדד נקודות מבט שונות על ההוויה הישראלית שהאילתור הוא חלק ממנה.

106

עוד משתתפים  בתערוכה: גיא פיטשון , דפנה שרתיאל, יואב חורש , מור שמושקוביץ, עדי שמעוני, רוני קרפיול, רקפת וינר עומר, En studio, ערן נעים  ואורי דוניץ.

התערוכה מציגה בגלריה בינימין עד 27.8 – לכו לראות !!!

1


[i] קליינברג, אביעד. "פתח דבר" בתוך ביירס, מל. אימפרוביזציה – עיצוב חדש בישראל. אוניברסיטת תל אביב, 2007, עמ' 7

מירב רהט
יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com