(צילום: אליסיה שחף)
אף פעם לא הייתי מהילדות שיודעות מה הן רוצות להיות כשיהיו "גדולות". כשאני חושבת על החלומות שהיו לי בתור ילדה, זה תמיד מפתיע אותי מחדש. ארכיטקטית, רקדנית, שחקנית, ארכיאולוגית, חוקרת תרבויות וארצות. אחרי הצבא נרשמתי ללימודי מדעי המדינה וסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. במקור רציתי ללמוד תזונה, אבל בזמנו, כיוון שהייתי בוגרת מגמת כלכלה וסוציולוגיה בתיכון – הדלת היתה סגורה בפניי. המשכתי לתואר שני במדעי המדינה וחלמתי לעסוק במחקר בתחום של הסכסוך הערבי ישראלי וטרור. אבל בשלב מסוים החלום התנפץ… והיה רגע, או למען האמת תקופה ארוכה, שהרגשתי שהחיים שלי על hold. בקיפאון מוחלט. כי מה עושה אדם שמתנפץ לו החלום? כלום. בעיקר עסוק בלאסוף שברי חלומות.
בין לבין טסתי לטיול בנפאל והודו. במהלך הטיול בנפאל ב 1999 נרשמתי לסדנה של 3 ימים על רפואת האיורוודה (רפואה הודית מסורתית) מתוך סקרנות ורצון ליצוק עניין לטיול. מהודו לעומת זאת ברחתי לאחר 10 ימים. היתה קשה מדי בשבילי להכלה.
