היא מתקשרת אליי מבחוץ. רוני, חניתי, אני ברחוב, איך אני נכנסת אלייך?
אני נשאר איתה על הקו ומנחה אותה. תתקדמי במעבר, עכשיו יש מבואה, כנסי בדלת, את בחדר ריק, תתקדמי לדלת הבאה, פתחי אותה והמדרגות יובילו אותך אליי. עוד לפני שהיא פותחת את הדלת השניה אני שומע אותה ממלמלת "אמאלה" ויודע שעכשיו ממש היא עושה את הקפיצה הגדולה למים העמוקים, נתלשת ברגליים כבדות מהרחוב ונכנסת לסביבה לא מוכרת, סביבה שמאתגרת אותה כרגע לקחת סיכון ולהיות אמיצה במיוחד. אני מחייך, כי אני יודע את מה שהיא תדע עוד מעט – היא מגיעה למקום הכי בטוח. למרחב הכי מגונן. אם יש משהו שבאמת חיוני להצלחתו של עיסוי ארוטי – זה תחושת ביטחון. אבל בשלב שלפני שהיא נכנסת לכאן, רגע לפני האווירה החמימה שמחכה לה כאן, אצלי, היא מוצאת את עצמה חוצה חדר ריק ומבודד, ומבינה שזה כאן ועכשיו. הזוי. נכון?
את הפוסט הזה אני כותב לא על חוויה ספציפית אלא על משהו שחוזר על עצמו. ה"אמאלה" הזה של נשים שהעזו מתחבר בקצהו השני לשיחה של סוף העיסוי, 180 מעלות של שינוי מהלחץ של לפני. האווירה כבר קלילה, משוחררת, היא ניגשת להתקלח, אני שם מים לקפה ועל הדרך אנחנו צוחקים כמה בלחץ היא הייתה לפני בסך הכל שעה וחצי ואיפה היא עכשיו: כאן, איתי, עירומה ופשוטה, וזה מרגיש הכי טבעי ולא מאיים או מלחיץ.
"אני לא מאמינה שהיה לי בכלל אומץ להגיע" (גם את המשפט הזה שמעתי אינספור פעמים)
"היה שווה לבוא?"
"מה זה שווה… מעבר לכל הציפיות. אבל תגיד, אני היחידה שהייתה ככה בלחץ בהתחלה?"
"בכלל לא, רוב הנשים שמגיעות בפעם הראשונה לעיסוי ארוטי נמצאות ברמות משתנות של לחץ. אבל את יודעת מה אני חושב?"
"מה?"
"שזה לחץ מסוג אחר. זה לא כמו לדוגמה לחץ לפני ניתוח פלסטי שאת בוחרת לעבור. בסיטואציה של הניתוח הלחץ מגובה בפחדים מפני הפרוצדורה, ההחלמה הממושכת, אי הנעימות הכרוכה בכל התהליך. אז שם האומץ שנדרש ממך מאתגר יותר, או אולי אמיתי יותר. ופה, את בעצם באה למטרת עונג. נקי. האומץ שנדרש ממך הוא האומץ לעבור את הדלתות, לסמוך עליי ולהתמסר לידיי ולזמן ולמקום הזה שכולו בשבילך".
"אתה צודק, לא חשבתי על זה ככה. באמת כשחושבים על זה, אני באה להנות. אני באה להתפנק. אבל החוסר וודאות מייצר פחדים. הצורך להיות מוגנת. זה יישמע לך אולי מוזר אבל רגע לפני שהגעתי אליך במדרגות עברה לי תמונה בראש של הבעל והילדים ואיזה קול צעק לי בראש – יא משוגעת, מה את עושה, לאיזו מחילה את נכנסת באמצע היום"
"נו, ומה את אומרת, לאיזו מחילה נכנסת? מה דעתך על המאורה שלי באמת??"
היא צוחקת, שנינו צוחקים. שוב, כי זה כבר מקום אחר לגמרי, סטייס אוף מיינד של ביטחון ושחרור. היא כבר סומכת עליי. נעים לה והיא מרגישה מוגנת.
אז השיחה הנ"ל התקיימה בכל מיני וריאציות לא מעט פעמים. אחד הדברים שאני הכי אוהב בעבודה שלי, חוץ מלענג נשים שזה דבר מופלא ומעניין, זו הזכות לייצר מרחב בטוח. אפשר לומר אפילו: מרחב מתקן. הנשים שמגיעות אליי אינן צעירות חסרות ניסיון. רובן בשנות השלושים-ארבעים- חמישים וגם למעלה מכך. כולן יודעות לשמור על עצמן, אבל חלק מהן גם עברו התנסויות קשות ומעצבות עם גברים, אם זה בילדותן או בשלבים שונים של בגרותן. דפוסי ההיזהרות הללו שמוטמעים בכל ילדה שגדלה לתוך עולם שבו היא עלולה ליפול טרף לתוקף משוטט או במקרה ה"קל" יותר מושא לחיזור אובססיבי / אווירה לא נעימה במקום העבודה ובאופן כללי מאבק מינים מתמשך… כל הדפוסים והמקרים הללו גורמים לכל הסנסורים להיות דרוכים. האם אני מוגנת כאן? האם הוא ינסה לעשות משהו שאני לא רוצה? האם הוא רגיש מספיק? האם אפשר לסמוך עליו? האם אני עושה את הדבר הנכון או מאבדת שליטה?
המרחב הבטוח והמתקן הוא זה שבו הדברים הם בפשטות – נכונים. את מגיעה אליי ואת הלקוחה. אני רוצה לתת לך שירות טוב. את מגיעה אליי ואת אישה. אני רוצה שתוכלי לחגוג פה את הנשיות שלך, לאהוב אותה, להתענג עליה. אני מוודא שלא תרגישי מאוימת. יש בינינו גבולות שתוחמים את הסיטואציה, והגבולות האלה נועדו לא רק בשביל להציב איסורים, אלא בעיקר בשביל שבתוך המרחב שתחום בגבולות הללו תוכלי להרגיש משוחררת, מוגנת ובשליטה. כשאת נהנית, כשאני מענג אותך, את עדיין בהבנה שזה יישאר במקום הזה – אני מעניק ואת מקבלת, וזה לא יהפוך לתסריט שבו אני לוקח ואת מנוצלת. זה הבסיס, ובלי זה אין אפשרות לקיים תהליך כל כך אינטימי כמו עיסוי ארוטי.
אז איך זה קורה? איך לקוחה שנכנסה לפה עושה את הסוויצ' בין הרגע המלחיץ שלפני לבין הרגע שבו היא מתפשטת ומתמסרת למגע מענג?
אני חושב שהמפתח הוא האינטואיציה. לא סתם אינטואיציה כי קמת בבוקר והרגשת שעיסוי ארוטי מתאים לך ושהיקום יזמן לך בגוגל את המטפל הנכון… אלא אינטואיציה שמבוססת על חושים. על חישה. אני אוהב שהלקוחות שלי מספרות שקראו את הבלוג, שעברו על "כל החומר באתר" ואני שמח לקיים שיחת טלפון מקדימה ובמידת הצורך לענות על כל שאלה. שמתי לב למשהו יפה שאני מאוד מעריך: נשים שהיו אצלי באתר בעצם קיבלו שם את כל המידע ואין ממש שאלות שלא היה עליהן מענה שם. כשהן משוחחות איתי בטלפון אני מרגיש מיד שמטרת השיחה היא לא קבלת תשובות אלא קבלת תחושה של מי אני, איך אני נשמע, או במילים אחרות – השלמת האינטואיציה לגבי היכולת לסמוך עליי ולהרגיש שאני ראוי לתפקיד, ראוי לטראסט. וכל זה עוד הרבה לפני אופי המגע שלי, הכישורים והמיומנות בעינוג…
לסיכום…
אומץ: האומץ ליהנות, האומץ להתמסר לחוויה שכולה בשבילך, האומץ לחרוג לגמרי מהשגרה
מרחב בטוח: המרחב שאני מספק לך אצלי, איתי, מולי, בידיי. מבחינתי זה מרחב מקודש.
אינטואיציה: תחברי את כל הנקודות. אם ייצא מזה ציור יפה, סימן שאת במקום טוב.
מזכיר לקוראות את כתובת האתר שלי: www.or-gasmic.com
ובקשה קטנה: אם קראת את הפוסט הזה ובא לך לעזור לי לבדוק כמה התעניינות יש במה שאני כותב, אשמח אם תלחצי על הלינק ותכנסי לאתר שלי, אפילו לכמה שניות. זה יעזור לי לקבל מושג מספרי (ואנונימי, אין הזדהות או הרשמה כלשהי) על קריאת הפוסט. תודה שהגעת עד פה 🙂
