שיר מגרש את החושך בלילה,
אמונה, אחיזה בחיים של ילדות קטנות,
יסמין, נוגה, הילית, אלכס, אור, הילה, הן רק חלק מהסטטיסטיקה, נשים, ילדות שנפגעו במקום הכי בטוח שלנו, במעון הפרטי שלהן ועל ידי הקרובים ביותר, אותם קרובים שגילו חולשה ופרצה ואיבדו צלם אנוש.
מוצ"ש, בית התרבות בצור יגאל, אולם מלא אנשים מהישוב שהגיעו לצפות בהצגה "גופך הפקר" של תיאטרון פלטפורמא,
המופע מתחיל בשיר,
"דברי עכשיו ילדה אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך.
דברי, מלאך שלי, אני יודעת
שלא תמיד הקשיבו לקולך."
הן יפות, מסקרנות, הן נוכחות והן מרגשות, הקהל לא נשאר אדיש ובסוף המופע כולם עומדים לכבודן משל מצדיעים להן על שניצחו ועל השליחות שלהן במופע הזה.
יסמין עם סיפור האב שלא נכח, האם שקרסה והתאבדה והסבא שניצל, חיפוש בלתי פוסק אחר הזהות האמיתית שלה שמכה בה קשות.
לא, היא לא תהיה דור שני, הגורל שלה יהיה אחר, הכרית ספגה הכל, סיפור הניצחון, היא מצאה את התקווה, היא כל מה שהוא לעולם לא יוכל להיות, היא אמא מכילה, אכפתית אוהבת דואגת.
"דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך"
הסטטיסטיקה אומרת אחת מתוך ארבע נשים תעבור התעללות במהלך חייה, יותר מעשרת אלפים נשים חוות אלימות במהלך חייהן.
"דברי עכשיו ילדה, כל העולם שלך…"
ילדה בת שלוש, זיכרונות אימה, אב שגורר אותה מהשיער ומכה את האם, "תמותי ילדה", היא מסתתרת בארון ופותחת אותו שוב בגיל 20, בגיל 16 בת.ז כתבה, שם האב: לא ידוע, נשאר רק הדמיון, התלתלים, העיניים.
החיילים באים:
נוגה הלכה לאיבוד בגיל 18 בחיל האויר, מפקד שניצל את הסמכות שלו ויום אחרי יום רמס אותה, מה שהוביל להרס עצמי, דיכאונות אשפוזים.
אלכס רוקדת, הריקוד מבטא את מה שעברתי בחיי טלטלה רגשית ופיסית, מאז שאני קטנה אני חווה אלימות, כאן קיבלתי במה ומקום.
אנה שרה ומנגנת, אני מוציאה את הקול שלי כאן, אני שרה ומנגנת ויש מי ששומע מצאתי את עצמי פה, יש מי ששומע, אני רוכבת על הצלילים.
"עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה"
ואז הגיעה הילית,
"תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך"
"ילדות קטנות לא פותחות רגליים, ילדות קטנות קשורות למיטה זרה, ילדה קטנה רעה"
את הילית הכרתי לפני שנה וחצי, ילדה שברירית 40 ק"ג פתחה את שער הסטודיו שלי ונכנסה, אופניים חשמליות ביד, היא הגיעה אלי דרך העיתונאית איריס ליפשיץ קליגר שאמרה לי, "את חייבת לפגוש אותה",היינו על המזוודות בדרך לחו"ל, עזבתי הכל וחייתי את הסיפור שלה איתה, היה לי ברור מה אני הולכת לעשות.
הטלפון הראשון היה לדנה דבורין וקרן כהן, המייסדות של תיאטרון "פלטפורמא", תיאטרון אקטיביסטי, הן שליחות בעולם הזה, הן הקימו את התיאטרון לאחר שפגשו סיפורים קשים בחוג לתיאטרון בכלא לנשים בו התנדבו, הן יודעות לספר שרוב הסיפורים הקשים הם של נשים שעברו התעללות והעתיד שלהן היה כתוב על הקיר.
הן החליטו לעשות סוף אחר לסיפור ובעזרת הכלים שיש להן הן הקימו את העמותה אשר מכשירה נשים ונערות נפגעות אלימות למקצועות הבמה, במשך שנה הן עוברות הכשרה, לומדות כתיבה יוצרת, לכל אחת ממשתתפות הפרויקט יש את הליהוק שלה הן לומדות שיעורי כתיבה, המקום הוא עבור מי שיכול להכיל את התהליך.
שנה וחצי מאז שהילית אשכנזי שם, היא נפרדה לשלום מהאנורקסיה, היא שחררה את הסמים והיום היא שחקנית וסטודנטית, בדרך הענקתי לה פרח, פלייר בר, סמנכ"לית בחברת היי טק שעושה מנטורינג ומלווה, הן נפגשו, היא נותנת לה משימות והיא מבצעת, צועדת, רצה קדימה.
בתחילת הדרך, ממש בהתחלה הכרתי לה את ילדת היער, גליה בן חיים כדי שתסייע לה להרצות ולספר את סיפור החיים עם תובנות והכי חשוב עם ניצחונות. ביום שני ה – 09/12/19 תתארח הילית בסטודיו שלי בערב העלאת מודעות למניעת אלימות נגד נשים שעורך מעגל נשים טנג'נט הוד השרון ניתן להירשם בדף המעגל https://www.facebook.com/events/2503034899953693/.
a href="https://www.facebook.com/gviradesign/">גבירה ולקוביץ, מעצבת אופנה, בלוגרית ובעלת סטודיו וחנות מעצבים, ייצוג מרצים,מועדון הרצאות
להצטרפות למועדון ארוחת הבוקר תעבירו את זה הלאה
להצטרפות לסיורים אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור "ללכת לאיבוד בתל אביב"