עכשיו שאני ישראלית אפשר סוף סוף להיות רוסיה? שלום 1990

בחורה עם מחשב נייד

אבא ברחיצה

FREEDOM

בסתם עוד פעם אחת שגיהצתי לי מכנסיים, התחילו לעלות לי מראות גיהוץ מהילדות. הרגשתי באופן מוחשי את הגיהוץ כ"אלמנט" בחיים שלי, שמוקצן במיוחד לאור "חפיפניקיות" הישראלית. נהייתי ערה בצורה חריגה ביותר, לרוסיותי. משהו בסגנון המלך הוא ערום – אבל הוא קולט את זה כעבור 30 שנים.
הבנתי שחצי מהילדות שלי ברוסיה, ביליתי בלהסתכל על סבתא שלי או אמא שלי מגהצות. מצעים, תחתונים, גופיות לבנות! הכל ״חייב״ להיות מגוהץ ומוקפד. אין באמצע! וה-דבר שמשגע אותי כיום יותר מכל, זה כשמחפפים ולא שמים מותחנים במצעים. גאד! ואיך אני שונאת ששופכים מלא מים בשטיפה. הרי לי כרוסיה, יש שיטה של לגרוף את המים אל תוך הסמרטוט, ובכלל מי שופך מים על כל הסלון, שוטפים בחלקים לפי מספר בלטות!! מה? לא כל אחד חי את זה? ושירותים? בואו נדבר על ניקיון שירותים!!!! איך אני אמורה לא להתרגז על מנקה, אם היא רק "מלטפת" את האסלה ככה עם כרית ולא באמת משפשפת לה את החיים מבפנים, עמוק כדי להוריד את כל האבנית. כמו שאמא למדה אותי לעשות בבית וכמו שהיא עשתה בבתים של לקוחותיה, להם היינו קוראים באלאביי (בעל בית).
פעם אחת,מסרתי את מכנס המשי שלי לניקוי יבש וכשהוא חזר, מיד בחנתי את התפרים בצדדים ואת זווית הגיהוץ ורמת המבריקות של המכנס. ממצאיי העלו, שיש קפל של גיהוץ צמוד לתפר לאורך הרגל וכי המשי מבריק מדיי; כל אלה העידו כי גיהצו אותו על הצד החיצוני!!! איזה חובבנים מעסיקים שם?!?! הרי כל ילד אמור לדעת, כידע בסיסי, שכאלה מכנסיים מגהצים הפוך, ושמים מעל זה חיתול טטרה כדי לשמור על הבד!!!!! והתקשרתי לניקוי יבש ונפלתי להם על החיים! נורמלי לחלוטין
והרי כולנו זוכרים שלא היו מכונות כביסה ומייבשים בבריהמ וכל המצעים והבגדים התחתונים האלו היו לבנים, צחורים! היינו מכבסים באמבטיה, עם חומרים מלבינים, אחכ אמא שלי הייתה מעבירה את זה לאיזה תהליך של ״עימלון״ באמבטיה. ומערבבת בתוך דלי מתכת כזה עם פינצטת עץ ענקית. אני זוכרת את זה עכשיו היא הייתה נראית כמי מכשפה שמבשלת כישוף, כי מהדלי הזה עלו אדים עם עמילן. אני זוכרת את הרעש שהפינצטה הענקית הזאת הייתה משמיעה; רעש עמום של עץ נוקש, אבל לא חזק כי הרי זה היה רטוב כל הזמן. אחכ אני זוכרת שהיינו הולכים למכבסה על מנת לגהץ את כל המצעים הלבנים האלו, במגהץ תעשייתי! וכמובן שהיינו הולכים בכל מזג אויר! צריך לשמור על הציוד שנותנים לנו! אין לנו כסף לקנות בזול.
בארץ זה קיבל איזה בוסט כי נהיינו עוד יותר עניים! והניקיון הפך למקצוע הלכה למעשה; אמא מנקה בתים ואבא מנקה מכוניות, יותר נכון הפדנטיות הפכה למקצוע. אבל גם אם זו חולצה שקיבלת מתרומה, היא חייבת להיות מעומלנת ומגוהצת. יש מילה ברוסית שאין לה תרגום לעברית аккуратненько . בעיני, היא מתארת איזה מצב של מהודקות מסודרת. מילה שכל הזמן היו אומרים לנו. לא משנה כמה כסף יש לך בבנק, העיקר שהתקלחת בבקר, החלפת תחתונים ואתה מגוהץ ומהודק, ועכשיו אתה יכול בכיף של החיים ללכת ולעבוד בניקיון, או בשמירה, או אם ממש הצלחת יפה – במעדניה של מגה, ולפרוס כמה נקניקים שתרצה עם התחתונים הנקיים והלבנים. פתאום נחתה עליי ההכרה, שאני בכלל באיזו מדיטציית גיהוץ, ומשהו עמו מאוד בתוכי מנחה אותי לגהץ, ואני באטרף על המגהץ והאדים ממש כמו סבתא שלי! ומה עם צחצוחי הנעליים כל סוף יום, וטלאים בבגדים קרועים. לחידושי מעילי עור וזמש. בתמונה, אבא, רוחץ גאה (אני פחות באותם ימים), ברחיצת המכוניות בה עבד.