בתום מסיבת ההפתעה המרגשת שנערכה לכבוד יום הולדתי החמישים, חזרנו לשגרה ואז הבנתי שעכשיו זה אני.
הזמן עבר ביעף, שנה רדפה שנה, ממשימה למשימה, התחייבויות משפחתיות, אחריות, מסירות אין קץ ועומס בתפקידים בכירים ותובעניים בעבודה, ואני חיה ממש על אוטומט. לא עוצרת לרגע להבין שלא הענקתי ולא התייחסתי לעצמי, לשאיפותיי, לחלומותיי. מרוץ החיים, כמו מרוץ העכברים.
איפה אני? לאן אני מתקדמת מכאן? ובעיקר, מתי אני?
׳עוד יגיע הזמן שלי׳ אמרתי לעצמי לא פעם, בהישרדותי היומיומית. עד שבוקר אחד נכנסו לחדרי שניים מילדיי, במדי קצינים בצה״ל – גברים של ממש – כדי להיפרד לשלום בדרכם לבסיסם. בשנייה שלאחר מכן, פשוט נפל לי האסימון לקרקעית המוח, ברעש חזק ואז קלטתי בעצם שזה כבר הזמן שלהם! לא שלי. זה הזמן שלהם לממש את החלומות, התקוות, השאיפות ומטרות העתיד שלהם. אני, את שלי כבר כמעט פספסתי.
כשנתיים אחרי, התפטרתי מהעבודה. תוך כדי לימודי רפואה-משלימה ובעזרת חסכונותיי הקמתי את חדרי המלח saltmedic באשדוד, הפועלים בשיטה המתקדמת בעולם Halotherapy לריפוי טבעי ויעיל במחלות מתמשכות בדרכי הנשימה.
פיתחתי פטנט ייחודי, 'כרית-מלח' לנשימה, כטיפול משלים המסייעת ומקלה על הנשימה בכל מקום אפשרי. הפכתי למומחית לטיפול בנרות-הופי לנוזלים ופקקים באוזן, עם ובלי הפרעות שמיעה ודיבור – החוסך ניתוחי כפתורים. אני עוסקת גם בארומתרפיה ומכינה פורמולות משמנים יעילים למטופליי וקרמים מגוונים לאנטי אייג'ינג. זה תענוג להכין לעצמי את הקרם-פנים וגוף ואת הסרום העשיר שלי. למדתי גם אירידולוגיה, אוריקולותרפיה (דיקור באוזן), תזונה טבעית-הוליסטית וממשיכה להתפתח בתחום העסקי והאישי.
חלפו עשר שנים, ומתברר שאף אחד לא הבטיח לי בדרך 'גן של שושנים'. הקמתי עסק המשתרע על שתי חנויות. ומרגע שהכנסתי את המפתח, לראשונה, לחור המנעול חיי השתנו. נכון, התרגשתי, חגגתי, שמחתי, הגשמתי, אושר גדול. זאת, בנוסף להיותי רעיה, אמא לארבעה במשרה מלאה, סבתא לששה נכדים ושלוש כלות. כמובן גם מארחת, אופה ובשלנית.
אני מגיעה לקליניקה משעות הבוקר עד לשעות הערב. מייעצת, מטפלת ותורמת לרווחתם הבריאותית של מטופליי. רוב הימים די עמוסים אך מספקים.
ובכל זאת, אני מידי פעם שואלת מה איתי? האם הגשמת השאיפות והרצונות שלנו תמיד משתלמת? הרי בגילי אני יכולה כבר לצאת לפנסיה. מה המחיר שאני משלמת על כך? המחיר האישי, הזוגי, המשפחתי הקטן והרחב, החופש שלי. בדיעבד, האם זה היה שווה?
אז, מבחינה כלכלית התשובה ברורה לי מאוד. ויתרתי על מעמדי כשכירה בכירה, עם תנאים ושכר בן חמש ספרות, כדי להתמודד יום יום ולצלוח את נקודת-האיזון הגבוהה שלי בסוף כל חודש, כעצמאית וכבעלת עסק, שנקרא 'עסק קטן'.
מבחינה רגשית, אני מאמינה שזה מרפד תחושה אנוכית פנימית, מאוד חיונית וחיובית ומלטף קצת את האגו – וגם זה חשוב לא פחות, כי עכשיו אפשר לנשום.
