"עכשיו אני עומדת מול המוות"
"בחשבון נפש של יתום וחושבת איזה מופלא ונקלה האדם אסור להתאהב בו"
ככה נפרדה ללי ציפי מיכאלי המשוררת מאביה.
בעת ששהתה בניו יורק לצורך כתיבה, הודיעו לה שאביה מת, ארזה חפציה וחזרה ארצה להתאבל יחד עם המשפחה.
משחזרה לניו יורק להמשך השהיה, נותרה משותקת לא יכלה לכתוב, ליצור, להמשיך ללמד. הרגישה אילמת. המוות של אביה היכה בה פשוטו כמשמעו. לאחר זמן מה היא ישבה והספר כתב את עצמו. כל התחושות. הכאב. ההקלה, הגעגוע, הכל זלג דרך ליבה אל הדף. הספר נקרא "פאפא" כך נהגה לקרוא לאביה, פאפא. בספר היא המתחשבנת עם אביה מספרת על יחסיה המורכבים איתו, קשה היה להשביע את רצונו "בילדותי שנאתי לטעות" היא כותבת, "כל חיי הם טעויות, לא סלחת לי על כך" או "פאפא נוח לי איתך כמת".
הייתי באירוע ההשקה של הספר, אודה על האמת. אני מבינה בשירה כמו ביין, או שטעים לי או שלא. כאן מיד כשקראתי שורה או שתיים הטקסט אחז בגרוני.
צילומים: תמר מצפי©
הזדהיתי מאד, מיד זכרתי את כל המתים המשמעותיים בחיי. גם אם התחושות אינן דומות. היכולת הזו של ללי לתאר עולם שלם של רגשות בכמה משפטים, מעורר קנאה. תמיד רציתי להיות מינימליסטית. להצליח על ידי דימוי קטן לתאר סיפור שלם. אני בכלל חובבת פרוזה. רוצה שיאכילו אותי יספרו את כל הסיפור, התחלה, אמצע וסוף. ללא דימויים ומטאפורות מבלי שאצטרך לחשוב מה התכוון המשורר/ת. כאן לא הייתי צריכה לחשוב יותר מידי. ללי הביאה את זה כמו אגרוף בבטן או לחלופין לפיתת צוואר. לא הייתי צריכה הסברים או פרשנות.
"וכל זה כלום, אל מול הידיעה, שהכל יגיע אל השתיקה הגדולה"
או כמו שאומרים בעירקית כשמודיעים על מישהו מת "הכל חזר אל מקומו"
ללי כתבה כבר 5 ספרים זה השישי הוא היוצא דופן מבין ספריה וכמו שאומרת הקלישאה נכתב בדם ליבה.
כשתקראו תבינו.
www.tamar-matsafi.co.il
