עיר של עצמות/ סדרת בני הנפילים

 

city of bones (2)

כתבה: קסנדרה קלייר. הוצאה: גרף צעיר. ז'אנר: פנטזיה אורבנית.

לא קראתי בעלי התה שלך, צייד צללים? התאהבת כבר באדם הלא נכון?"

ג'ייס ענה לה: "למרבה הצער גבירתי, אהבתי נתונה רק לעצמי".

דוריתאה שאגה מצחוק לשמע דבריו. "לפחות לא תצטרך לחשוש מדחייה, ג'ייס ויילנד," אמרה.

"לא בהכרח. לפעמים אני דוחה את עצמי, רק כדי לשמור על עניין" (הדוש המיוסר)

אני יודע מה עובר לכן בראש, אתן חושבות: היי אמיר, מה נסגר אתך שאתה כותב סקירה על ספר מ 2007? אז קודם כל, אתן לא רוצות לדעת מה עובר לי בראש. ברצינות, המח שלי מעוות לגמרי. אפילו זומבים יוותרו עליו. ושנית, הנס הגדול קרה, וגרף צעיר התאפסו על עצמם והחליטו לתרגם את הספרים ביקום של ציידי הצללים שהם עדיין לא תרגמו! אז זה הזמן בשבילי לעורר את שלהבת הפאנדום מריבצה, לגרום לכן לעוט על החנויות, ולהוכיח להם ששווה לא להשאיר קוראים במתח!!!! וקל וחומר שלא להשאיר את הקהל התמים עם שלושת רבעי סדרה. טוב, חפרתי מספיק. הגיע הזמן להתחיל עם הסקירה.

קליירי פריי חוזרת הביתה, רק כדי לגלות שאמא שלה נעלמה, הבית שלה הרוס, והיא לא יכולה לסמוך על אף אחד ,כולל הזיכרון שלה עצמה. יחד עם זאת, היא גם לומדת מי באמת נמצא שם בשבילה, מי הם חבריה האמיתיים, ושיש דברים ששווה להלחם עבורם. אוסף של קלישאות? נכון מאוד. ובכל זאת, בני הנפילים נמצא בראש רשימת הפאנדומים האהובים עלי, באותה נשימה עם הארי פוטר ופרסי ג'קסון. כי הספר הזה מלא בקלישאות: החנון היהודי, הבחור הדוש והמיוסר, הבחורה היפה ששוכבת עם כולם… ובכל זאת זה אחד הספרים המקוריים והמצחיקים שאי פעם תקראו. למה? כי זאת קסנדרה. היא יודעת לכתוב בדרך שאף אחד אחר לא יודע לכתוב. אז איך שהוא היא סחטה ממני צחוק בלתי נשלט ודמעות סוערות, למרות שכבר קראתי את הספר הזה שלוש פעמים מאז גיל 15.

גם היקום בו הספר מתרחש, ראוי למקום של כבוד: מצד אחד ניו יורק המוכרת לנו, ומנגד, כל המיתוסים שקמים לתחייה, הארץ הקסומה של ציידי הצללים, והדרך שבה הם מתקיימים יד ביד בעולם המודרני, אבל גם לא בעולם המודרני.

אלק הוא זה שדיבר ראשון. "מה זה?" דרש לדעת, והעביר את מבטו מקליירי לחבריו… "זו בחורה," אמר ג'ייס… "בטח כבר ראית בעבר בחורות, אלק. אחותך איזבל היא אחת מהן"

אני גם חייב לציין שזה ספר ראשון של קלייר, אז יש בו משהו טיפה בוסרי. אבל ככל שהעלילה מתקדמת, וככל שהיא כותבת יותר, הספרים שלה הולכים ומשתבחים. גם התרגום של אינגה מיכאלי הוא ממש בסדר. הבדיחות מצחיקות יותר באנגלית, ולא תמיד הרגשתי שביטויים או מושגים תורגמו לעברית במאה אחוז. אבל הקריאה חלקה והוייב של הספר נשמר.

אז למה לקרוא את בני הנפילים? בגלל הדמויות. בני הנפילים הוא ספר מגוון, עם דמויות שישארו אצלכם בלב לנצח. פשוט תקראו ותבינו לבד.