עיר מקלט

ניסיתי להסביר עם מילים פשוטות, מילים מהבטן, מהלב שהן יכולות לכתוב את השריפה שלהן החוצה. להתנקות מעט, לחלוק עם הדפים, ואולי רק עם אלוהים את הזוועות.

shutterstock_372836641
צילום: Shutterstock

שאלתי אותן על מה הן חולמות בתוך הסערה הגדולה של חייהן. הן כל כך שונות וחולקות את אותו הכאב, זה שגרם להן להיכנס לתוך מקלט כדי לשמור על חייהן וחיי ילדיהן.

המשותף לכולן הוא שהן חולמות על בית ועל שקט. הן לא רוצות לטוס, לבלות, תכשיטים, מכוניות ואפילו לא לרזות. הן רק רוצות להפסיק להיות רדופות. לא להרגיש שהזכות הבסיסית שלהן להסתובב חופשי היא פריבילגיה.

הוזמנתי לחלוק מנסיוני עם נשים שהגברים שלהן ראו בהן רכוש. לא בנות אדם.  את כולן פגשתי במקלט. התקרבנו, אני ויערה אל הדלת הכבדה, לידה חיכתה לנו המנהלת. התחושה הראשונה היתה של כלא. קירות לבנים מבוטנים, מצויירים ביד בציורים תמימים של עצים. לא מצליחה להבין את האבסורד בסיטואציה בה שמי ששומרים עליו כלוא הוא זה שלא עולל דבר.

סופיה למודת נסיון מר עם גברים רעים. גרושה פעמיים. השן העליונה שלה ספגה מהלומה אחר מהלומה עד שנפלה לגמרי. אחד הדברים שהיתה רוצה הוא לחייך בלי להתבייש. עוד היתה רוצה, שבנה הגדול, בן ה – 16 יסלח לה על שלקחה את דבריה בלילה, את בתה הקטנה וברחה כדי לא למות. עכשיו היא מלאה ביסורי מצפון, בדמעות וגעגועים.

גם לליטל חסרה שן. ליטל בת ארבע. היא ילדה חייכנית שרצה ומקפצת בין הנשים, על המתקנים שבנו לילדים כדי שירגישו לרגעים שהם נמצאים בגן אמיתי. אבא שלה זירז את נפילת שן החלב שלה בהתקף זעם. היא יכולה היתה להיראות כמו עוד ילדה בפארק שמטפסת על אמא שלה ומתביישת מזרים, אבל היא לא. אהבה אצלה התבטאה לא פעם בכאב, ועכשיו היא נראית מאושרת למרות שהיא סגורה אחרי סוגרים ובריחים.

אסתר ברחה מאחיה האלים. גם היא לא מבינה איך זה שהוא עדיין עם המשפחה והיא והפעוט שלה נמנעים מלצאת לאירועים משפחתיים, מלהיפגש עם בן זוגה ומסיבוב ללא פחד ברחוב, כמו כולן.

באתי מוכנה לסדנת הכתיבה עם מערך עליו עבדתי במשך ימים שלמים. תוך כמה שניות הבנתי שאני צריכה לאלתר. אז זרקתי הכל הצידה. חצי מהן כמעט לא מבינות מילה בעברית. החצי השני מבולבלות, מפוחדות וגם כבויות. דיברנו דרך העיניים, ביקשתי רשות לחבק. שנאתי את הגברים שלהן. חיות פחדניות ורעות. אנשים שהתחנכו בתקופות חשוכות ובמקומות צרים על האמונה שאישה היא חפץ.

shutterstock_382019452
צילום: Shutterstock

הן שאלו אותי מי הולך לראות את הכתוב, האם הן יתגלו, האם מישהו יתפוס אותן

נשארתי חסרת מילים.

  • השמות בדויים, על מנת לשמור על פרטיותן ובטחונן של הנשים.