נולדתי לאמא עיראקית ואבא עיראקי, איך שלא נסובב את זה התרבות העיראקית השפיעה עלי בתור אדם ובזה אין ספק.
תמיד היינו בתור ילדים (אחיי ואני) שומעים סיפורים על עיראק, על העושר שהיה שם למשפחתי, על המעמד, המשרתים , הבתים הגדולים.
איזה חיים היו להם שם ! היו פעמים שהיינו תוהים למה הם עלו לארץ בכלל אם הכל היה שם הרבה יותר קל, פשוט, מכבד ונעים … 
צילום: אלבום פרטי
בתור אחת שמבינה ערבית (עיראקית) ראו הוזהרתם לדבר לידי (עליי..) תמיד עניינה אותי התרבות, החיים שם בעיראק אפשר היה לדמיין אותם רק מהסיפורים, אמא שלי וגם סבתי ז"ל לא פעם ציינה איך היתה רוצה לחזור לעיראק, לראות את הבית שגדלה בו, את הרחוב ובכלל זה מרגש לחזור לעיר הולדתך.
ראיתי שיש הצגה שנקראת "9 קבין של תשוקה " שמספרת על הנשים בעיראק בשלטונו של סאדאם חוסין. מיד התקשרתי לאמא שלי ושאלתי אם תרצה להצטרף אלי כי כל מה שקשור בעיראק מעניין אותנו.
הגענו לאזור של שכונת התקווה, כבר האזור נותן תחושה של ארץ זרה הריחות השונים ממה שאני רגילה ביומיום, האוכלוסיה, הבלאגן ברחוב, עד שהגענו לבי"ס למשחק של יורם לוינשטיין. בתוך כל הריחות, האי סדר שקיים ברחובות נמצא לו מקום מלא תרבות ויופי.
נכנסנו להצגה ומלבד ההקדמה שכתבתי למעלה "הנשים בעיראק בשלטונו של סאדאם " לא ידעתי הרבה על ההצגה.
צילום: רדי רובינשטיין, הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין
אני חייבת לומר שההצגה היתה מטלטלת. בתחושה הפנימית שלי אמרתי – איזה מזל שהמשפחות שלי עלו לארץ!!הצגה חוויתי קושי לעכל את החוויה שהנשים עברו שם, הסיפורים האכזריים והקושי להאמין שכך התנהלו החיים שלהם, בין הפצצות של האמריקאים, המשטר של סאדאם – חטיפת הנשים, האונס, הרצח. לא להאמין שכך שליט עושה בעמו.
חשתי כעס על העולם, על מלחמות – במלחמות יש אך ורק מפסידים לדעתי, אני מדברת על זה הרבה ביחס למערכות יחסים בין הורים לילדים. שאנחנו נכנסים למקום שאנו רוצים ללמד את הילד ולהעביר לו את "החינוך" שאנו חושבים שלו הוא זקוק – הרבה קורה שזה עולה לנו הרבה יותר ביוקר ממה שנדמה לנו.
וכאן במלחמה הזו ככ הרבה מפסידים, כל כך הרבה דם, טראומות לנפש, פחד, מוות, עוני, סיוטים, דורות שלמים שמשלמים את מחיר המלחמה, ממש הזכיר לי את השואה שאנחנו חווינו, רק שכאן זה השליט של העם עושה כך לעמו בעצמו.
צילום: רדי רובינשטיין, הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין
המשחק של השחקניות היה יוצא דופן. יכולתי להתחבר לחוויה שלהן, הקריעה בין להישאר בעיראק לבין משפחות שעזבו חלקית למקומות כמו לונדון וארה"ב.
הקושי לחיות רחוק מהמשפחה ללא תקשורת וללא ידע מה קורה איתם במרחק וההפך .
לסיכום – ממליצה ללכת לראות את ההצגה רק להיות מוכנים להצגה מטלטלת ובתובנות קשות על מלחמות ועל העולם שלפעמים הופך לאכזר. חשוב להבין את זה בכדי שלא ניתן לדבר כזה לחזור בארצנו בטוח ולקוות שגם בעולם.
הזמנת כרטיסים באתר הסטודיו ובטלפון: 03-6871834
תהנו ושתפו אותי איך היה.