בודפשט בפברואר זורם לנו? כתבה לי מלכת השמש.
יאללה זורם. השבתי לה תוך כדי ניסוח הודעה לבעל המתחילה במילים: "שומע מאמי…?"
יומיים לפני מועד הטיסה בדקתי מזג אויר.
מינוס 3, מינוס 3, מינוס 8, מינוס 5 וגשם.
מינוס שני פיגמנטים של צבע בפנים חייגתי למלכת השמש שתחוויר גם היא.
לא מתחרטות. הכל שטויות. מקסימום מונית לקניון ואז למלון באמת שאין מה לדאוג. העיקר החופש.
ארבעה לילות של שינה רצופה נטולת ילדים מבחינתי אפילו בית החייל בקרית שמונה זה נופש אז מלון חמישה כוכבים בהונגריה… מי יעצור אותי? הקור? אין מצב!
הקברניט במטוס הכריז על השעה המקומית והטמפרטורה. מינוס 4. נחיתה רכה על אספלט אפור מוקף בלבן על לבן.
מעיל, כפפות, צעיף, כובע צמר, כובע של מעיל. צעיף על הפנים. נראות כמו שתי מסתערבות שלג מתה לצלם אבל אין מצב שמוציאה את היד מהכיס!
מונית למלון.
רעבות.
אין מצב להסתובב לא עכשיו. עוד מעט… כשיתחמם קצת ויהיה רק מינוס 2.
מסעדה קטנה צמודה למלון. שלט דהוי CASTRO
על השם ובשם הציונות, אנחנו מחליטות להיכנס.
הולכות על בטוח- גולַש ויין אדום.
לשולחן מגיע מלצר עם שני מיני סירים מאמייל וסלסלה שמכילה שתי פרוסות עבות של לחם כפרי לבן, מדמיינים? ככה בדיוק.
בדיקה קצרה בגוגל מספקת את סקרנותי להבין את מקורו של הגולש.
גול-יאש = רועה צאן
והתבשיל המהביל הוא בעצם תבשיל רועים המבושל בשטח על אש גלויה, חם, מהביל ומנחם.
הישיבה במסעדה מתארכת, תשומת הלב לאותנטיות של המפות והריהוט רק מתחדדת בכוס היין השניה.
אני עוצמת עיניים ומנסה להתרכז בטעם. ברור לי שאשחזר את המנה בבית ושיש בוודאי מתכונים רבים וגרסאות על גרסאות. אבל אני רוצה את זה.
"אם נשרוד את הקור, אכין כזה" אני מחייכת למלכת השמש ושתינו צוחקות.
יין, בשר ולחם. על זה בדיוק שר שלמה: " יותר מזה אנחנו לא צריכים"
שרדנו את בודפשט. בידיים עטויות כפפות שהוסרו רק בסביבת קיורטוש, ערמונים, עוגות דובוש, קרמשניט ויין אגוזים חם ( ולשלוף את האשראי כמובן ), איכשהו שרדנו.
בארץ, אמרתי למוטי הקצב שאני מכינה גולש, הסברתי מה אני רוצה, איזה בשר ואיך לחתוך והוא אמר שאני עקשנית ושיתפרק לי בבישול ואמרתי לו שהוא אומר את זה רק בגלל שאני מציקה לו ביום שישי עם החיתוכים כשהחנות מלאה לקוחות והוא צחק שאני צודקת והגיש לי את הקוביות שביקשתי.
בבית דפדפתי במתכונים בשפת הקודש ובלעז, לקחתי מכאן ומכאן ושמתי בסיר.
על אש קטנה, טועמת. מוסיפה. טועמת. מתקנת. עוד טיפה סוכר, עוד צבע מפפריקה, לא זה ממרח פלפלים מתוקים ( שהבאתי איתי משם ), זה זה?
שש שעות על אש קטנה, מרימה מכסה, מנקה אדים ממשקפיים ומקרבת את האף, שוב לא רואה כלום מהאדים ומחליטה להתמקד בריח.
איזה ריח טעים!
החברים מתחילים להגיע, יש המון אוכל על השולחן השמח הזה ואני גאה רק בסיר אחד! שהולך ומתרוקן לתוך צלחות מהן עולים אדים וקולות של אנשים אוכלים, ואני שלא זקוקה למילים.
רק לכוס יין, פרוסת לחם ועוד צלחת כזו.
מתכון לגולש שאני זוכרת מהונגריה:
1/2 קג' כתף בקר חתוך לקוביות של 2 ס"מ
בצל בינוני חתוך לקוביות / 2 קוביות בצל מטוגן מוכן "דורות"
1 כף גדושה פפריקה (הונגרית) מתוקה
1/2 כפית פפריקה חריפה
1 פלפל אדום חתוך לקוביות קטנות
1 כף ממרח פלפלים ( תשתדלו, זו אחלה מתנה לבקש ממי ששם )
2 גזרים פרוסים לעיגולים
2 שיני שום קצוצות / 2 קוביות שום דורות
3 תפוחי אדמה חתוכים לקוביות קטנות ( 2 סמ בערך )
מלח ופלפל כמובן
1 כפית סוכר
אופן ההכנה:
מטגנים בסיר עם 3 כפות שמן את הבצל עד לשקיפות ( לבחוש תוך כדי )
סוגרים את הבשר קלות בבחישה ( קוביות קטנות אין צורך להשהות הרבה זמן )
מסירים מהאש ומוסיפים את הפפריקות.
מוסיפים פלפלים וממרח הפלפלים ומחזירים לאש.
כשהסיר מעלה ריחות מוסיפים 3 ליטרים של מים ומשאירים לסיר להיות.
בפעם הבאה שתפתחו זה יהיה אחרי שעה וחצי
אז תוסיפו את תפוחי האדמה והגזרים
סוכר, מלח ופלפל
ושוב תניחו לו לשעה וחצי.
כשתפתחו שוב תטעמו ותקנו בהתאם.
אם הכל מושלם. תשאירו עוד שעה.
ושירו לעצמכם משהו או שפשוט עיינו במילון תחת הערך אהבה. מה כתוב אצלכם תחת ההגדרה?
