"עזה כשאול קנאה".. ועל המסע של "שביל האבנים הצהובות", בין להתנהג "מבחוץ" לעומת להרגיש "מבפנים"…

בחורה עם מחשב נייד

קנאה היא רגש עם עוצמה, חדות, אפילו דוקר, שורף, מעורר תחושה פיסית שמחפשת פורקן, לרוב באמצעות כעס, חוצפה, ציניות… 

הילד המתוק שהגיע אלי, הרגיש מספיק בטוח לשתף בקנאה שלו באחותו. הקנאה שלו הייתה אדומה, עם קצוות צהובים של אש.. היא שרפה ושטפה אותו, אותה, ואת ההורים שלהם, בצער גדול. 

לרוב כשילד אומר לנו "אבל למה היא מקבלת ואני לא".. ושאר ניגוני השוואות, אנחנו נוטים לסגור את הדיון במהירות. האוזניים עייפות מהמוסיקה הזו, של יללות… 

למעשה, השארנו אותו עם אותה קנאה אדומה וקצוות צהובים – להישרף איתה לבד, עד שוך הלהבות. 

בתהליך הטיפול, למדנו יותר לדבר אותה במילים, ופחות "להתנהג אותה" בכעסים. 

ואז הוא אמר ברגישות ותבונה ששמורה לילדים מקסימים

"אבל שתדעי לך, שאני מתגבר רק מבחוץ. מבפנים אני עדיין מקנא"…

חשבתי לעצמי, שזה לגמרי בסדר, שיש פער מסויים..

נדמה לי ש"שביל האבנים הצהובות", בדרך בין "בחוץ" לעומת "בפנים" הוא מסע חיים שלם.. 

להיות "בחוץ" בדיוק כמו שאנחנו "בפנים" – זה חשוף, זה מרגש ורגיש, ומתאים מול אנשים שאנחנו מאד סומכים עליהם ובוטחים בהם, וברגעים של חסד גדול. 

מנגד, כאשר המרחק בין "בחוץ" לבין "בפנים" גדול מדי, נוצר חלל. בור.

ולפעמים אפילו אנחנו לעצמנו קצת הולכים לאיבוד בשביל האבנים הצהובות הזה.. 

אולי, המטרה היא ללמוד לבחור – מתי השביל מתארך, ומתי הוא מתקצר, בדרך ל"בפנים"?

אולי גם לא באמת חשוב, איפה השביל מתחיל, בפנים – או בחוץ, העיקר – שאנחנו בשינוי ותנועה… 

להתראות, עדי
פסיכותרפיה CBT
לקויות למידה M.A אבחון דידקטי/פסיכודידקטי
אתר http://www.adi-kaufman.com/
אבחונים למבוטחי קופת חולים כללית, לאומית, מאוחדת, ביטוח BWell מגדל, ביקורופא
קליניקה באורנית ובהוד השרון
052-8882726