עושה כרצונו

עושה כרצונו.
אני עושה כרצונו כי כך האל ציווה עלי.
ברוך שעשני כרצונו.
כי רצונו הוא רצוני, וכנועה אני וצייתנית.
כי כך תבוא שכינה וקדושה אל ביתנו. כי זה מה שבנותינו
צריכות לראות.

הוא לא רוצה לגעת בך, רוצה אבל לא יכול. הוא לא מסכים, הרב אומר שאסור.
הוא רוצה אותך קדושה וטהורה, לכן בך הוא לא נוגע, אבל בזונות מותר לו.
את למדנית, ודעתנית, את מלומדת, את מסוכנת לבנותייך, הוא מונע ממך
קשר עם בשר מבשרך.
לא, אבל הוא אוהב אותך, שתדעי. בואי, תנסו שוב.
קחי איזה כדור להרגעה, אולי שניים. זה יעזור. את תעשי אפתית
ולא תוכלי להתנגד לו.

"עדיין לא טוב לך? אני לא מספק אותך?!" שואל ויודע.
בואי יקירה, נלך לרופא שיעזור. לרופא שיאנוס אותך כי אני ביקשתי שיאנוס.
רופא שיוכל לטמא אותך ולענג אותך כמו שאני לא מצליח. את תאבקי בו
ותצרחי, ואני אעמוד שם מנגד.
קחי עוד כדור אישה. כי אסור לי לקרוא בשמך שמא הדבר יקרב בינינו.
את ברחת מהבית?
המתת בושה על המשפחה! אף אחד לא ירצה את בנותייך! ובנותייך לא רוצות אותך!

סיפור קורע לב, על אישה מחסידי גור. סיפור שנגמר במוות
טראגי, כי החיים היו חשוכים יותר מהמוות עצמו.
כל כך הרבה זמן לא נפעמתי כך מהצגה, שנים שאני מחכה לריגוש הזה,
דרך סרטים, תחביבים והחיים עצמם. אבל ההצגה הזו החזירה את רגליי
לקרקע, וגרמה לראשי ללכת לאיבוד בעננים.
כאב לב על מעמד האישה בעולם ובחסידות גור בפרט.
סיפור שגורם לך כאדם לעצור ולחשוב, לאן האמונה יכולה להוביל?
ויחד עם זאת להסתייג ולומר, שזו כת ולא הדת שלנו, כאחת שלמדה שיעור תורה או שניים אני מאמינה שלא כך, ההלכה לא בוחרת להתעלל כך במין הנשי. זה הכל אנשים, כתות, שיגעונות.
ההצגה "עושה כרצונו", הצגה שתגרום ללבכם להחסיר פעימה, ולעינכם להזיל דמעה.
להסתכל על אנשים מסוימים בעין שונה, תעלה שאלות ולרוב ללא תשובה.
הצגה לא קלה לעיכול, אך מומלצת לכולם.