אני אוהבת את נטפליקס. זו התמודדות חדשה עבורי, כבר עשרים שנה שאין לי טלויזיה. אם אני רוצה לצפות במשהו ספציפי, זה או אצל ההורים או ביוטיוב. אבל לפני כמה חודשים פינקתי את עצמי במנוי לנטפליקס. אני מודה, הרבה מזה זה מאמצים לא לערוך מרתוני צפייה בסדרות שאני אוהבת. בכל זאת, היתה סיבה אמיתית למה חייתי בלי טלויזיה עד עכשיו.
בכל מקרה, אז בימים אלה אני צופה בסדרה תיעודית מצויינת על אוכל, בשם Ugly Delicious. זו הפקה מקורית של נטפליקס, ובה דייויד צ'אנג, השף שהקים את מסעדת מומופוקו, ביחד עם עוד כמה חברים שפים וכותבי אוכל, חוקרים את האוכל בעולם לפי נושאים. אגלי דלישס (מכוער אבל מאוד טעים) הוא השם שצ'אנג נתן לבישול ביתי בפרק שהוקדש לנושא. במהלך כל הפרק הוא דיבר על המקום של הבישול הביתי בזכרונות ילדות, על המבשל הביתי שמשתמש בבישול כדי להעניק את אהבתו למשפחה שלו, ועל העניין הזה, ששפים שעובדים כל היום בבישול במסעדה לא מבשלים כמעט בכלל בבית.
בשבילי, הפרק הזה עורר בי מחשבות נוספות. אני מאוד אוהבת אוכל, כמו שאתם כבר יודעים. אני אוהבת לאכול במסעדות, שעליהן אני פחות כותבת לכם, ויותר מזה אני אוהבת לאכול בישול ביתי. זה תענוג אמיתי לחלוטין בעיני, שמישהו יכין לי אוכל במו ידיו, מתוך שהוא חושב עלי ומכין עבורי. זו מתנה של אהבה. אני מרגישה את זה כשאימא שלי מבשלת משהו שרק אנחנו אוכלות ומזמינה אותי לאכול איתה, ואני מרגישה את זה כששמשון ויובב מכינים ארוחת בוקר בהפתעה ונא לא להיכנס למטבח עד שנקרא לכם.
כשהייתי לאחרונה בסיור בהר הנגב, קיבלנו ארוחת צהריים באחד המאכלים הבדווים. המארח שלנו הוציא סיר שהיה טמון באדמה, ומתוכו שפך שפע של עוף וירקות ואורז שהתבשלו שם שעתיים. היה לי טעים מאוד, ושלחתי למר הבלים תמונת תקריב של המנה. למה תקריב, תשאלו?
אה. כי הבעיה הגדולה של אוכל ביתי היא שהוא לא פוטוגני. תסמכו עלי, חקרתי את הנושא. יש רק שתי דרכים להציג אוכל ביתי בצורה פוטוגנית, כזו שלא תשרוף לכם את המסך:
דרך אחת היא למסעד אותו. לצלחת, לקשט, לערום למגדל אסתטי ולא קשור כי מי אוכל מגדל של עוגיות בחיים האמיתיים, לנגב טפטופים ולעטר בפטרוזיליות.
הדרך השניה היא אקסטרים קלוז אפ. אקסטרים אקסטרים. שני גרגרי אורז נוצצים ומאחוריהם רקע לא ברור של עוף מטושטש, כזה מן דבר.
חזרה לסיפורנו. באתי הביתה מהבדווים, ויום אחר כך הכנתי בתנור קדרת עוף בטעמים כמו בדווים שכאלה אבל לא בדיוק. ניסיתי לצלם, יצא מיכוער. מאז הכנתי את הקדרה עוד כמה פעמים, אבל תמונה טובה לא יצאה מזה. היום, אחרי שגמרתי לראות את הפרק המדובר על בישול ביתי באגלי דלישס, החלטתי לחלוק איתכם את המתכון שלי לעוף קדרה כאילו בדווי אבל לא ממש, אפילו שאין לי תמונה.
שיזדיינו חוקי התמונה הסקסית. אני לא עושה פוד פורן פה, אני מבשלת בישול ביתי. כזה שמשפריץ רוטב על האריחים במטבח, כזה שלא משנה איך אצלם אותו יראה כאילו מישהו כבר אכל אותו ואז התחרט. תדמיינו איך זה נראה, לא אכפת לי. אבל אחרי שתכינו תבואו לתת לי נשיקה של אהבה, ואם תביאו איתכם איזה ויסקי קטן לכבד אותי אני לא אזרוק אתכם מהבית. כן יש סיכוי שאני אגיש לכם עוגיה. קצת עקומה. שלא יושבת במגדל מזויין.
קדרת עוף בפריקה
המצרכים
עוף שלם
לימון צהוב בגודל בינוני (שיכנס לחלל העוף)
כוס פריקה (חיטה ירוקה מעושנת, יש בכל חנות תבלינים)
בצלים חצויים
ראש סלרי שטוף וחתוך לכמה חתיכות
גזרים קלופים, חתוכים לכמה חתיכות
כמה תפוחי אדמה חתוכים לפרוסות עבות, או כמה תפוחי אדמה קטנטנים שלמים – באמת, כמות השורשים היא לפי מה אוהבים לאכול אצלכם יותר
חצי קופסה של עגבניות משומרות מרוסקות, או פשוט כמה עגבניות מרוסקות
מלח, פלפל, בהראט, סומאק, שמן זית
כלים ספציאל
קדרה ענקית עם מכסה טוב שתכיל את כל הטוב הזה ותיכנס לתנור, וגם תנור.
אופן ההכנה
שופכים לתוך הקדרה את הפריקה (אין צורך בבישול מוקדם). מוסיפים את השורשים למיניהם לפי טעמכם, כמו שאמרתי.
בקערית קטנה מערבבים שתי כפות בהראט, שתי כפות סומאק, קצת פלפל ומלח ושמן זית שילחלח את הכל.
חורצים כמה חריצים בלימון, ככה שהסכין תחדור את הקליפה ותיכנס לבשר, אבל שהלימון ישאר שלם.
מכניסים את הלימון לתוך חלל העוף, מושחים אותו בתערובת התבלינים והשמן ושמים בקדרה. שופכים מעל ומסביב את העגבניות, מכסים במכסה שמתאים במהודק ושולחים לתנור.
עכשיו תשמעו, אפילו עם משך האפייה אתם יכולים לבחור. אם נגיד עכשיו בוקר ואתם רוצים את זה לצהריים, אתם יכולים לאפות ב-200 מעלות למשך 4 שעות. מצד שני, אם עכשיו ערב ואתם רוצים שזה יהיה למחר, סטייל חמין וזה, אז אפשר גם 100 מעלות לאורך הלילה. מה שבא לכם, ניסיתי את שתי השיטות ושתיהן עובדות.
תכינו סלט קטן או חמישה, איזה סלק אדום כזה, מלא לימונדה וקערות. העוף ממש מתפרק מהעצמות, אפשר לאכול אותו בידיים, בכף, עם לאפה כמו הבדווים, מה שעושה לכם טוב.
ואל תחשבו יותר מדי על איך זה מצטלם. הכל נראה אותו דבר בבטן בכל מקרה ואימא אוהבת אותכם הכי בעולם.
זה הכל הפעם. נשיקות עם רוז’ מגברת הבלים!
∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞∞
♥ הי! אהבתן מה שקראתן? אתן מוזמנות לעקוב אחריי באופן קבוע, בכפתור “עקוב אחרי” כאן למעלה או בדף הפייסבוק שלי גברת הבלים ♥
♥ יש לי עוד אתר, ובו אני כותבת לפעמים שירים וסיפורים. יותר בעניין הזה? מוזמנים לבדוק גם אותו! בראש של גברת הבלים ♥