ילדה שלי, אהובה שלי – בעוד חודש תחגגי את גיל 3 , ותמיד בסמוך ליום הולדתך עולים הזכרונות מהיום שנולדת.
אז חשבתי שתישארי שם בתוך הרחם לעד, שבוע 39 וארבעה ימים החליטו להוציא אותך החוצה ואני כמו מטומטמת התחלתי לבכות.
נכנסתי לחדר לידה ללידה ראשונה מהולה בחוסר ידיעה מוחלט לקראת מה אני הולכת, הזריקו פיטוצין ואז הגיע הציר הראשון וכל חדר הלידה שמע אותי + תושבי רמת אפעל + הנהגים באלוף שדה ואחרי שעתיים (נו, מה את מקטרת???? שעתיים וילדת) הגחת אל אויר העולם במשקל נוצה של 2.385 ק"ג, תינוקת יפה וצחה (אני משוחדת) ושניה אחרי הלידה חייט המחלקה הגיע ותפר אותי ושלח אותי ישירות אל מחלקת היולדות שלא הצלחתי להכיל ואחרי יום וחצי התחפפתי מבית החולים היישר למעברה וצ'ילי ז"ל קיבלה את פניך ראשונה, היא לא כ"כ שמחה.
ואני אישה בת 38 לומדת ומגלה לראשונה איך מטפלים בתינוקת ולא יודעת כ"כ מה עושים? הכל חדש וזר ואט אט לומדת, הורי היו איתי בשבוע הראשון וביום חמישי כשהתארגנו לנסיעה חזרה הביתה הדמעות חנקו את גרוני ושטפו את פניי, בבקשה אל תלכו ותשאירו אותי פה לבד בתוך כל החדש הזה ובתוך כל החדש הזה גיליתי תחושה חדשה, כזו שלא אמורה להיות אחרי לידה! הרי אני אמורה להרגיש מאושרת כי קרה לי דבר נהדר מנפלאות הטבע שאין להן הסבר, נולדה לך ילדה יפה ובריאה! אבל לא אני מאושרת ושמחה , וכך אט אט התחושה גברה, הייתי עצובה מאוד עצובה, ואז התחילו הדמעות – שעות ע"ג שעות, ימים ע"ג ימים, שבועות ע"ג שבועות לא הפסקתי לבכות, ועדיין מנסה להבין למה?????? אתה אמורה להיות מאושרת!!!! ישבתי בחושך כמו פולניה ימים שלמים בבית , ללא שום רצון לצאת לטייל או לעשות משהו, ולפעמים תחושות למה הייתי צריכה את זה ??? הרבה פעמים עלתה התחושה של הרצון למות, אבל רגע … מצד אחד אם אני אמות מי יטפל בילדה שלי? ומה, אני לא אראה אותה??? לא, לא, לא – זה לא בא בחשבון!!!!! ולרגע לא הפסקתי לטפל בך , קילחתי, האכלתי, נתתי מוצץ, שיחקתי איתך, חיבקתי ונישקתי אותך, החזקתי אותך שעות ע"ג שעות ביממה, הרדמתי אותך – לשניה לא חשבתי לזנוח אותך .
ורגשות האשם, אוי רגשות האשם, איזו מין אמא אני????? אמא רעה!!!! אמא שלא שמחה שנולדה לה ילדה?? אמא שרוצה למות?? אמא ששואלת את עצמה למה היית צריכה את זה??? אני אמא חרא!!!! לפחות שנה וחצי רגשות האשם אכלו אותי .
כן, קוראים לזה דכאון לאחר לידה , הוא מגיע בלי הודעה מוקדמת, בלי להתריע , בלי הכנה, תוקף אותך ואת לא יודעת מה לעשות !!!!!
והיום כמובן שאני אחרי התקופה "הרעה" ,ואת אוטוטו בת שלוש, ותהיי בטוחה ילדה שלי שאת הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!!!! את זו שממלאת את חיי באושר, באהבה אינסופית ללא תנאים, בשמחה, את הלב שלי – אמא אוהבת אותך הכי הכי הכי בעולם.
ולכן בנות יקרות, לא פעם סיפרתי וחפרתי על דכאון אחרי לידה , לא להתעלם, כן לשתף, כן לטפל, ולא להיות בזה לבד , לקבל תמיכה ועזרה מהסביבה ואם יש צורך גם לקבל טיפול פסיכולוגי /רפואי – כי דכאון לאחר לידה מופיע בכמה דרגות , מהקל אל הכבד (וכבר שמענו מקרים לא עלינו)
ותזכרו תמיד – דכאון לאחר לידה זו לא בושה !!!!