עוגת קרפים עם ממרח לוטוס

עוד הרבה לפני שנולד חמודי הילד הסקרן מהכללית, נולדתי אני.

בשמלה כחולה ( פליסה עד הברך ) ובלי צמות עמדה ילדה יחידה בכיתה, עמדה ושאלה "למה?"

וכל המורים וכל הרבנים עמדו וזעפו ולא מצאו תשובה.

"למה?" היא שאלה מעצבנת, היא כוללנית ואין לה תשובה אחת, בשונה ממתי? איך? איפה? שיש להן תשובה ברורה ברוב המקרים.

"למה" מזמינה תשובה כמו: "ככה" ( זו כן תשובה, תתמודדו ) או שאלה נגדית כמו: "למה את שואלת?"

מטפלים עשו ממנה קריירה "אני שואלת כי אני רוצה שתשאלי את עצמך, למה את עושה את זה?"

( למה אני משלמת לך באמת? )

בגוגל החיפוש הכי פופולארי בעברית הוא "למה לי?״ ( תכלס! )

אז עם ה"למה" הזה הלכה הילדה בשמלת הפליסה המכוערת להחריד, כשהיא עוטה שפם שמשלים לוק לגבות המחוברות ושאלה את עצמה "למה?"

למה שבת? למה חג? למה כשרות? למה תפילה? למה נטילת ידיים? למה צניעות ולמה מי אתם שתחליטו עליי?

לוקחת את מה שיש לי בראש, מוסיפה את מה שיש לי בלב ולא מתעלמת מכל התורה שהרביצו בי (גם כן מושג), וחושבת מה נכון לי.

אני זוכרת את ה"למה" של שבועות. את הבהלה לחלב. את מצוות אכילת עוגת גבינה פירורים ואת המנהג העתיק לקפל בלינצ'סים לצד פשטידות תירס, ברוקולי, זיתים ובצל. ואת הנשים המברכות אחת את השניה בברכת: "אוי זה נהדר" ומשיבות כבימי המקרא : "נו זה ממש שטויות, שתי דקות הכנה".

לא הסתדר לי שהוקדש חג שלם, ועוד לא סתם אחד – מתן תורה, סיום ספירת העומר, אחד משלושת הרגלים ומה? חלב? ושמעתי על ההקשרים השונים: חלב גימטריה של 40 ימים שמשה היה בלשכתו של מנכ"ל היקום עד שירד עם לוחות הברית (מזל שלא היה 45 היינו נאלצים לאכול חלבה יומיים), חלב שהשקתה יעל את סיסרא לפני שתקעה בו יתד, חלב שמשול לארץ ישראל, חלב שמיוצר ע"י תאגידי ענק שהחליטו שצריך איזה יום בשנה שיעיף להם את המכירות ב 250%.

חלב על הזמן. תשובה לא מצאתי. אין קשר לחלב.

הלכתי לספר הספרים. נשכבתי על ערימת חציר לבושה בקלילות מוגזמת כמיטב המסורת והחלתי קוראת. אולי המגילה תגלה, אם לא חלב אז מה ולמה.

מגילת רות שנקראת בחג השבועות היא אחד הסיפורים המרתקים והיפים שיש לכתובים להציע. אישה אחת, נעמי, ועוד 2 שאינן בנות דתה ואמונתה שבניה בחרו לשאתן, על אף שהדבר אינו נהוג היא מקבלת אותן כבנותיה.
בנסיבות קשות שלושתן מאבדות את בעליהן ונעמי מחליטה לצאת למסע ממנו היא משחררת את כלותיה הצעירות למצוא את אושרן במקום אחר. שתיהן מחליטות להתלוות אליה בכל זאת, האחת תבחר לפרוש מהמסע המשותף ותשלח בברכה לדרכה ואילו האחרת, רות, תאמר לנעמי את אחד המשפטים הכי יפים שקראתי:

"אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך."

ושם הבנתי, מתן תורה. זו התורה כולה. תמצית הכבוד ההדדי, קבלת האחר, הבין אדם לחברו שכל כך נשכח מאתנו בשם השם.

התרוממתי מערימת הקש עליה אני שוכבת בדמיוני מזמזמת לעצמי "ים השיבולים שמסביב" (בדמיוני יש לי יכולות ווקאליות של מרינה מקסמיליאן) והלכתי להכין עוגת קרפים.

למה קרפים אתם שואלים?

אולי בגלל השכבות שנבנות בקפידה, אולי זו ההקפדה על הדקיקות, אולי כי זה לא שגרתי.

ככה. לא יודעת למה. תכינו. שאלות אחר כך. "נעשה ונשמע”, כמו בהר סיני, נו.