הזמן עובר. זו עובדה. די מהר.
כל עוד הדברים מתנהלים להם כרגיל. כשמשעמם אגב הזמן לוקח את הזמן. גם זו עובדה. וכשנהנים הוא מזדרז. בדוק. למה? ככה?
תשאלו את מי שהמציא את הזמן.
עשרה שבועות של קורס בישול הגיעו לסיומם. השבוע מפגש אחרון. לא עוד מטבח מקצועי, סינר ירוק, ופאני שמדרבנת אותנו כשהיא חמושה במדונה ובקול שלעולם יזכיר לי עגבניות. אדומות שצמחו אל השמש הטובה של איטליה.
המשימה האחרונה שקיבלנו היא לקחת מתכון של ה-מנטורית שלנו ולשדרג אותו.
ככל שהפכתי בדבר לא חשתי שאני מבריקה. להיפך חשתי רעב, עייפות, שוב רעב הפעם למתוק ואז למלוח ואז… אוקיי הבנתם.
אבל פאני היא יותר מהכל איטליה. החמימות, הטמפרמנט, והידע.
אז הנה המחווה הקטנה שלי אלייך מנטורית על חלל שלי:
עוגת פיצה.
כהרגלי, קלי קלות.
מקור המתכון באחד מימי ההולדת של זה שחוגג מחר 18.
מתחילים במתכון בסיסי לעוגיות. מה שהולך בבית שלכם.
כמו זה לדוגמה:
100 גרם חמאה
1 ביצה
כוס קמח תופח
חצי כוס סוכר
מעט תמצית וניל.
מנחים לה במקרר לכחצי שעה ואז את כל התערובת מניחים על נייר אפיה שהונח על גבי תבנית הפוכה.
הנה כך:
מתקבלת עוגיית ענק שזופה וריחנית. להלן גוף הפיצה.
נותנים למאפה להתקרר ועכשיו מורחים עליו ריבת תות. במקרה הזה כזו פשוטה ממש תעשה עבודה מצוינת. להלן רסק עגבניות.
עכשיו מגררים חבילת שוקולד לבן מעל הריבה. יש להקפיד לכסות יפה יפה הכל במה שישמש כגבינה.
והנה פיצה.
אפשר להשקיע ולהכין מבעוד מועד "נקניק" של שוקולד\ממרח תמרים עם שברי עוגיות ואז לפרוס דק, הנה פפרוני. כשר. לגמרי.
זיתים שחורים וירוקים? ענבים.
מגניב אש.
מומלץ לגשת לפיצרייה השכונתית ולהשיג בתמורה לכמה שקלים קופסאת פיצה. בכל פעם שניסיתי את הטריק הזה הפכתי לרגע קט לאמא קולית שחבל על הזמן!
אז. תודה. תודה ל"דורות" ול"נעמן" תודה לבית שלי ל"סלונה" על המעטפת. לחברים החרוצים ב"דן גורמה" לחברים המתרוצצים בקבוצה שלי הירוקה ובכלל. הכרתי אנשים, רובן נשים מהממות. ותודה לך פאני אשת חייל שכמותך. פשוט לבשל. פשוט לאהוב. פשוט. הכי טוב פשוט.