עוגיות הטחינה שלי ואף מילה על פסח

שאריות מעוגיות הטחינה שאפיתי בכמויות לפורים עדיין על השייש, התחפושות מפוזרות ברחבי הבית ועוד לא אופסנו לשנה הבאה, מלאי השוקולדים ממשלוחי המנות מבצבץ מסלסלה ענקית, והילדים עוד מרוגשים מכל החגיגות, מהמשלוחים והתחפושות…ומסביב כולם כבר מדברים על פסח, אפילו הפייסבוק מתפוצץ ממתכונים כשרים…בא לי לצעוק שאני לא רוצה לשמוע אף מילה על פסח שעוד לא נרגעתי מפורים ויש עוד חודש…וזה מלא מלא זמן. ואז אמא שלי מתקשרת והדבר היחיד שמעניין אותה זה מה הספקתי לנקות…ושפסח כבר כל כך קרוב, ושהיא דואגת שאני לא אספיק ואני בתמימות משהו, מסבירה לה, שניקתי את כל הלכלוכים מסעודת פורים וגם שטפתי את כל הבית לפני שבת וגם אחריה ועשיתי כביסות וגם אבק, ופסח לכל הרוחות הוא רק בעוד חודש, אבל היא לא מבינה מה אני מקשקשת, כי אצלה הבית כבר כמעט כשר לפסח.

ידוע לכל מי שמכיר אותי שאני הכי אוהבת לדחות, מצטערת להפתיע אתכם אבל אני ממש ממש לא מושלמת יש לי מלא חסרונות ומכולם בעלי הכי מתעצבן מהדחיינות שלי…הכל אני דוחה למחר ואם אפשר למחרתיים, כי אני הכי טובה ( אופס החמאתי לעצמי ) לעשות ברגע האחרון…ככה אני, בלחץ יוצא לי הכי טוב וכנראה שיש לי גם טיפת מזל כי בסוף גם ברגע האחרון זה מסתדר… אז אני ממש מבקשת אל תזכירו לי את פסח, אני בכלל מהבוקר אופה רק עוגות חמצות…חמץ חמץ…חמץ… ולא בא לי מעכשיו פסח…עוד לא נגמר פורים וכולם לחוצים…באמצע הפסח מדברים על המנגל של יום העצמאות וכבר אוספים עצים ללג בעומר וקונים שמלות לבנות לשבועות ואוספים מתכונים חלביים ומכינים ומקפיאים… ועם עוגת הגבינה ביד, מתכננים את החופש הגדול ואז ראש השנה ויום כיפור וסוכות ואווווו איזה לחץ…ואני כל כך אוהבת רוגע ורגע אחרון.

אז שאריות עוגיות הטחינה עשו לי חשק לאפות עוד עוגיות טחינה, שהם האהבות עלי וחמצות כל כך…ויפות… ומתפצפצות בפה…ונימוחות…וכייפיות ונפלאות עם הקפה…