שעות אחרונות עם שיער.
עשינו היום יחד את החפיפה האחרונה.
העברנו מסרים אחרונים, דיברנו, טיילנו יחד ברוח, התפרענו קצת ולבסוף הסתדרנו.
הוא הבטיח להתנהג יפה לקראת הפרידה,
אפילו הסכים לבוא איתי לבחור מטפחות וכובעים, והצניע את עצמו כשמדדנו.
שיער מיוחד יש לי. מתחשב כזה. מפרגן.
מילאנו יחד טפסי חופשה ללא תשלום לכל הקליפסים, הגומיות, הסיכות ושאר האביזרים.
וחשבנו כמה מוזר יהיה שהוא לא יוכל יותר להתגלש לי מעל האוזן, או לעוף לי על העיניים כשיש רוח.
גם מפלצת השיער שהיינו עושים יחד לילדים תצטרך לצאת להפסקת פעילות.
פעם צחקתי בארוחת צהריים עם חברה טובה שאם אני הולכת לישון איתו כשהוא רטוב אני קמה כמו אריה.
היום היא באה לבחור איתי מטפחות וכובעים ובברכה מקסימה שכתבה לי ציינה, ש"להיות אריה זה בלב, לא רק בשיער פרוע"
לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב ממנה.
כמו שמשון, מחר אגלח את מחלפות ראשי, שלא בהן החוסן האמיתי שלי,
אלא ברעמה הדמיונית שתצמיח הנפש שלי, האמונה שלי ביכולת להבריא ולחזור לשאוג את צלילי החיים העוצמתיים.
אני הולכת לשם מלווה באישי וילדינו המתוקים, שיספרו אותי בעצמם, שיחלקו איתי את הרגע המפחיד הזה שבו אני עוברת ממצב נסתר לגלוי.