עד כמה אתם מכירים את העובד הזר של הוריכם?

שמעתי כל כך הרבה סיפורים על משפחות שמחליפות שוב ושוב עובדים, שלא האמנתי שהראשונה שנכנסה אלינו הביתה התאימה. אבל אז דברים הלכו והסתבכו

מה בעצם אתם יודעים על העובד הזר שאתם לוקחים להורים שלכם? כמה אתם באמת שואלים? שמענו סיפורים על עובדים שמכים את הקשישים, אבל אף אחד לא סיפר לנו שיש לשים לב לדבר נוסף. הבריאות שלהם. מה אתם יודעים על ההיסטוריה הרפואית של האנשים האלה, שאתם מכניסים לביתכם ונותנים להם לטפל ביקר לכם מכל-ההורים שלכם? אני אענה במקומכם. כלום ושום דבר.

קוראים לי שרי שיין אני תיכף בת 60 ולפני כמה חודשים אימי בת ה-85 עברה ניתוח לא מסובך, שהשאיר אותה חלשה. הבנתי שהגיע הזמן- הגיע הזמן לעובד זר. ואז זה התחיל. אלה מבינכם שכבר היו שם, יודעים שמדובר בהליך מתיש של בירוקרטיה אין סופית, כניסה לתעלה חשוכה וקפקאית, שהאור היחיד בסופה הוא הידיעה שהרבה אנשים כבר היו שם, ויצאו החוצה בחיים כדי לספר את סיפורם. אני לא אלאה אתכם בפרטים המעיקים שבדרך, הכוללים את ביטוח לאומי, משרד הפנים, חברות סיעוד, תאגידים, ועובדים סוציאליים. אם תירצו נעשה את זה בהזדמנות אחרת. אני רוצה לדבר אתכם על משהו אחר לגמרי. אני רוצה לדבר אתכם על הסיוט הנוראי שעדין לא מאחורינו. סיפור שהיה כך היה:

אחרי אין סוף ראיונות בחרנו עובדת. פיליפינית מתוקה, מסורה וצנועה, שהחיבור שלה עם אמא שלי היה מידי. שמעתי כל כך הרבה סיפורים על משפחות שמחליפות שוב ושוב עובדים, שלא האמנתי שהראשונה שנכנסה אלינו הביתה התאימה. טפחתי לעצמי על השכם שבזכות ניסיוני כעיתונאית הצלחתי מתוך 30 מרואיינות  למצוא את האחת. והאחת הזאת השתעלה מהיום הראשון שהגיע אלינו. שיעולים קטנים. עדינים צנועים. כמובן ששאלתי מה קורה, והיא סיפרה לי שהייתה לה דלקת ראות, קיבלה אנטיביוטיקה, לא כל כך עזר, אבל היא מרגישה הרבה יותר טוב. עבר שבוע והיא המשיכה להשתעל. שיעולים קטנים, עדינים, צנועים. קניתי לה סירופ ושלחתי אותה לרופא. לא חשבתי על שום דבר גרנדיוזי, חשבתי על שפעת קלה, שיכולה להדביק את אמא שלי, ושפעת קלה אצל קשישים הופכת מהר מאד לדלקת ראות. אחרי שלושה שבועות היא הלכה לבדיקת דם וצילום ראות. נפלנו לידי רופאה מחליפה שלא ידעה להגיד שום דבר.

עובדת זרה צילום: By Iam_Anupong שאטרסטוק

הדיאלוג הלך ככה:

מה יש לה?

רופאה: לא ממש יודעת

יש משהו בראות?

רופאה: כן אבל לא ברור

לא ברור?

רופאה: אולי דלקת ראות אולי משהו אחר

משהו אחר?

רופאה: כן לא יודעת

זה מדבק?

רופאה: אני לא יכולה להגיד. לא יודעת.

לא הבנתי את מבינה שהיא מטפלת בקשישה?

רופאה: כן כן לא יודעת אולי ננסה אנטיביוטיקה

ננסה?

רופאה: תיראי אם את רוצה אפשר לשלוח למיון

כן אני רוצה.

שרי שיין צילום: אלבום פרטי

אז שלחנו למיון איכילוב, והנורא מכל קרה, התברר שהעובדת חולה בשחפת. למי עוד יש שחפת אתם שואלים? אז מתברר שלא מעט. ולא סתם שחפת, שחפת בדרגה של הדבקה גבוהה מאד. ואז התחילה סאגה מספר שלוש. הסאגה שאני קוראת לה: משרד הבריאות, הליגה לשחפת, ואנחנו. משרד הבריאות, שבעצם אנחנו הודענו להם שיש פיליפינית חולה, ויש מצב שהדביקה גם אותנו וגם את החברים שלה לדירה, ועוד אנשים ששהו בסביבתה. היו תוקפניים, אנטיפתיים וגרמו לנו להרגיש אשמים במקום קורבנות. מוכר לכם מאיזה שהוא מקום?

הלכנו לבדיקת שחפת במקום שנקרא הליגה למניעת שחפת בתל אביב, כן יש דבר כזה. התוצאה של אמא שלי לא הייתה ברורה, התוצאה שלי הייתה ברורה מאד. שתינו התחלנו בטיפול מונע או יותר נכון אנטיביוטיקה חזקה לחצי השנה הקרובה. כל חודש צריך לעבור בדיקת דם לברר שהתותחים האדומים האלה לא הזיקו לכבד.

מה בעצם אתם יודעים על המצב הבריאותי של המטפלים שנכנסים אליכם הבייתה? אתם לא יודעים שום דבר וכלום. אני יכולה לומר לכם שהם עוברים בדיקות לפני שהם ניכנסים לארץ. לא בדיקת שחפת, אבל בדיקות אחרות כמו צהבת ואיידס. אני יכולה להגיד לכם שהם נוסעים פעם בשנה לחופשה של חודש בארצם, וכשהם חוזרים הם לא עוברים שוב בדיקות. המאמר הזה לא נועד להפחיד אתכם הוא נועד להאיר את עינכם. לפני שאתם מכניסים הביתה עובד זר, לא משנה מאיפה הוא הגיע, דרשו ממנו לעבור את כל הבדיקות, את כולם, כי אי אפשר לדעת כלום ושום דבר.

 ** הכותבת,  שרי שיין,  היא עיתונאית, סופרת ותסריטאית

שרי שיין
שרי שיין, תסריטאית של סדרות כמו "טיפול נמרץ", "לגעת באושר", "המוסד". סופרת, עיתונאית ועורכת מגזין "ויוה פלוס" עליו השלום