סרבן ילודה

בחורה עם מחשב נייד

מההתחלה  אמר לי שהוא לא מתכוון להביא ילדים לעולם. הציג טיעונים הגיוניים במקצת, אולי מופרזים אבל כאלו שהפכו לי את הבטן. יכול להיות שהוא צודק,  והאם יש  בכלל טעם לצאת עם מי שלא רוצה לצאת ביחד למסע העגלה?

למדתי לקצר תהליכים. זה לקח כמה דקות של התכתבות שנונה ונשיאת חן הדדית באתר עד שהוא הודיע לי על חוסר נכונותו לתרום להווית הפרו ורבו בישראל, או על כדור הארץ כולו.  ואני ממרומי גילי, הבהיות שלי על עגלות עם רגלי תינוקות יחפים  והתמכרותי לאחיינים שלי, הודעתי לו ש-IT'S OVER, עוד לפני שבכלל ראיתי את זיו פניו במציאות.

ואז הוא כתב, "בואי נדבר על זה בטלפון", הוא נראה מסקרן, נאה, "אחר" וכנראה שחיפשתי פרויקט חדש בחיי, או שמא היה זה החלק הטיפולי שבי שרוצה להציל, לתקן, או לפחות להביא אותי לזוגיות. כי הרי ברור שמי שלא רוצה ילדים, יש לו איזו בעיית אינטימיות רגשית, קושי בהקשרות או שהוא סתם אגואיסט מצוי, לא כך? או שההפך הוא הנכון, וכולנו עדריים, נתונים ללחץ חברתי דודתי ישראלי, מנסים לרצות את ההוא מהמכולת.

אחר כך הוא יגיד ששמע ממני חצי טון של "התלבטות" בנושא, שאולי גם "אני לא שם בעולם הג'ימבורי ולא מאלה שהולכים עם העדר", ומאותה סיבה שהוא כה לא עדרי וכזה מיוחדג', גם אין לו פייסבוק, עבודה מסודרת או נטיה ללכת לישון לפני 3:00 בבוקר. וכך התפתחה לה שיחה שלא עוזבת אותי במנוחה.

מודה שהייתי תוקפנית קצת איתו. שאלתי בציניות אם מטריד אותו שהוא יצטרך לקום אליהם בלילה, או להתזז. אמרתי שאולי הוא מרוכז בעצמו. אחר כך ניסיתי את השיטה הרכה וטענתי שהוא מוותר על אהבה ללא תנאי, שאומרים שזו חוויה שהיא רובו של טעם החיים, ושזה שווה את הויתורים.

הוא ביטל את כל אלו ואמר שזה מה שהעדר הכניס לי לראש.  הוא לא רוצה "ליצור חיים" ולהיות אחראי לעובדה שמתישהו, בעולם הקשה והמציאות הבאמת מפחידה הזו, בכל רגע נתון הילד שהוא ילד יכול- וזו הצורה הכי עדינה שאני מצליחה לנסח זאת- פשוט להפגע באופן נואש . שהילדה שלו תאנס, הילד יחטוף סכין. שהם יהיו נתונים לאכזריות של העולם הזה ואולי לא ישרדו.

ילדים זה שמחה? ( by Serge Bertasius Photography)
ילדים זה שמחה? ( by Serge Bertasius Photography)

 

והנה עוד מגה טיעון שקשה לעמוד מולו: למה להביא ילדים לעולם שכבר מלא בילדים שלא רוצים אותם? אימוץ הוא היה רוצה לנסות, מה שקצת שינה את ההתיחסות שלי אליו, כי אם אכן הוא רציני בזה, יש שם צד נותן, אולי אבהי. אחרי יומיים, שקצת התאוששתי מהשיחה הזו, תהיתי: הרי אתה יכול לאמץ ילד בגיל שנה, מעשה הירואי ונפלא לכל הדעות, אבל גם הוא יכול חלילה להנזק ברעשי העולם הזה. בדיוק כמו ילד שהולדת. בכל מקרה, אתה נקשר ואוהב, נותן ומגדל. לגבי הטיעון שלו על הטרדות מיניות או התעללות בילדות, אמרתי לו שצד החיובי הוא שאנשים גם צומחים מחוויות כאלו, שיש סיפורי הצלחה מדהימים, ושיש אנשים שחוו סבל רב. הוא לא שוכנע.

אפילו לא הגענו לשאר הסיבות הנפוצות אצל האל-הורים: ילדים זה טרחה, זה יקר, זה פשוט לא עושה להם את זה. יש מספיק אנשים בעולם. גם אני תהיתי איך אצליח לקום מדי שעתיים לתינוק. כן, ברור שזה נשמע קטן ואנוכי. אבל כשאת רואה חברות שלך כאמהות טריות שמאיימות שהן הולכות לאבד את שפיות דעתן, שבת שקטה לבד בצהריים נראית קדושה יותר.

האם יש כאלו שלא בהכרח בוחרים להיות הורים אלא  נסחבים אחר הציפיות  החברתיות, ואחר כך מתקשים להתחבר לילד, שלא לדבר על מקרי דכאון לאחר לידה?. ומה בנוגע לבחורה שבשלב מסוים בחייה, פשוט בוחרת להיות אם חד הורית, האם היא בודקת לעומק את ההשלכות הנוספות של הליך כזה, או שהיא מרגישה לחץ מול התקתוק הנדוש של השעון ההוא?

השיחה איתו דכאה אותי במקצת. כשאתה חולם להיות הורה, כשהבטן שלך לפעמים מיבבת כשהיא רואה תינוק- ולא משנה אם זה לא כל הזמן, או שזה התחיל אצלך רק בשנתיים האחרונות-  עד כמה אתה חושב על כך שחס וחלילה, הסכנה טמונה בכל יום, בכל מצב, וזה לא קשור רק לגל הטרור, אם כי אכן, כשפתאום אנחנו מפחדיםכל הזמן, ושאמצעי הגנה אוזלים מהחנויות, זה מחדד את ההקשרים השלילים. זה מאמת אותי עם הפחד שלי לאבד את היקרים לי.

וכשהפחד קפץ, המשכתי את פרויקט ההגנה על הילודה, ואולי על עצמי. אמרתי לו גם שהוא קצת רואה שחורות, ושאיך שהוא יגדל את ילדיו, כך הם יהיו מוכנים יותר לעולם. שיכול להיות כאן גן עדן, לפעמים, אם אתה בוחר למשוך אליך חוויות טובות ולהתמקד בחיובי. שהילד שלו יכול להגיע לגיל 80, מאושר ועם לחיים סמוקות, וראיתי קשישים כאלו. אפילו הפלגתי בתיאוריות מיסטיות ואני חושבת שיצא ממני משפטים רוחניקים, או סתומים, תלוי את מי שואלים, בסגנון : "הנשמה לא באמת מתה, מוות פיזי הוא רק חלק מהחיים, בטוח ששם למעלה יותר טוב".

ילדים זה משהו שהבטן שלך רוצה, או לא. בלי קשר לעד כמה העולם אכזר, כביכול. ואולי הבחור הזה עמוק מחשבה, בעל אחריות, או  מלא בחרדות ובעיות לא פתורות מהילדות. זה לא משנה. אם אי פעם אפתח קשר איתו, אני חייבת להבין שהוא לא ישתנה בשבילי, שהפרויקט בוטל ומספיק לתקן את העולם. לפחות יש פה הקלה מסוימת. כמה אנרגיה זה מפנה, אפרופו גידול ילדים.