אומרים שנשים אוהבות שוקולד, אז אומרים. אני אוהבת פחמימות. אני אהיה יותר מדויקת, אני חווה אורגזמות קולינאריות מכל מה שהוא בצק. ואם לדייק עוד יותר, אז אחרי מנת פסטה אני מאושרת כמו מישהי שקיבלה זריקת אדרנלין תוך כדי טיפול אצל הפסיכולוג ועכשיו היא הולכת לעשות סקס פרוע עם מאמן הכושר החתיך שלה.
כן, יש בפחמימות מין קסם הפועל על כל חלקיק של קיומי הפודיסטי שמשגע לי את הלבלב ושובר לי כל דיאטה בעלת מטרה הכי נעלה. תחשבו בעצמכן, מה כבר יכול להיות שווה יותר לשבור בשבילו את משטר האכילה הנכונה, אם לא בשביל צלחת של פסטה טרייה ששוחה ברוטב ריחני, שקרויה בשם איטלקי סקסי ומוגשת במסעדה איטלקית בעלת חמימות אותנטית?
אין על האיטלקים בכל מה שקשור לאוכל, ולא רק בכל מה שקשור בו, אבל כיוון שהקרייבינג שלי הוא לא לנעליים אלא למזון בעיקר, בואו נתמקד בו. אפשר כמובן להכין בבית כמעט כל מאכל פסטה ולקרוא לזה ‘ארוחת ערב איטלקית’ ואם יש בבית מכונת פסטה אז מה טוב. כיוון שאצלי בבית מכינים בעיקר אורז ומכונת הפסטה אחראית על אגירת האבק באזור הבוידם, לא נשארות לי הרבה ברירות מלבד להסתובב בין המסעדות האיטלקיות שצצות כאן לאחרונה כמו פטריות אחרי הגשם (וטוב שכך אחרת הייתי מפתחת פריחה מרוב הצרפתיות שקורות כאן לאחרונה).
המסעדה האיטלקית האחרונה שמשכה את תשומת ליבי, ולא רק את שלי, אלא גם של כל העולם הקולינארי אחותו ודודתו, היא ‘איטלקייה בתחנה’ שהשמועות גורסות כי השקיעו בה לא מעט ושמאוד רוצים שנבוא לראות. אז הלכתי.
זכרונות מסופיה לורן
‘איטלקייה בתחנה’ היא הבייבי התל אביבית החדשה שהתמקמה במתחם התיירים הישראלית האולטימטיבי ‘התחנה’. בין נווה צדק לחפירות יפו, לא רחוק מהים והכי חשוב עם חניה צמודה, המסעדה הזאת ללא ספק רוצה להית מרכז תיירותי שיכנס את כל בעלי הרכבים שמחפשים דרכים ידידותיות לבלות בעיר הגדולה. המתחם היפה של התחנה בירך אותי בקריאות התפעלות של הדודות שמצאו במסילות הרכבת הביזנטיות מעשה אומנות יוצא מן הכלל אז אטמתי את אוזניי באוזניות בלתי חדירות של האייפוד שלי ופילסתי את דרכי לכיוון המבנה הכי יפה של המיזם, שבו, כך הנחתי, אמצא את סיפוקי הפחממתי.
אחרי שפיצחתי את קוד הכניסה אצל המארחת שטיפלה בצורה ייצוגית בהמון המסתער, נכנסתי וליבי יחד עם קיבתי החלו לשיר שיר איטלקי מהסוג שיש רק בסרטים בהם סופיה לורן הייתה עוד ממש כוסית. המקום מעוצב מצד אחד בצורה שגורמת לכם ישר להרגיש נינוחות ביתית אבל מצד שני אין בה את הצביעות המתאמצת כמו מפות משובצות למשל. היא מעוצבת להפליא כמו מסעדה שמחזיקה מעצמה ורוצה להיות אופנתית אבל ההקפדה על הפרטים הקטנים מטיסה את המוח לאיטליה הצבעונית והטמפרמנטית.
קיוויתי לראות איזה בעל בית איטלקי משופם שיגיש לי גרפה תוצרת הבית שמזג בנו ההורס שעובד בבר אבל הסתפקתי בשירות זריז (אך קצת מגושם) ממלצרית צעירה וזריזה שלבשה חולצה לבנה צנועה מאוד, כנראה על מנת שדעת הסועדים לא יוסח מהאוכל.
מי צריך סכו"ם?
אהבתי מאוד את מנת הקלמארי מלאנזנה (42 ₪) שהגיעו אליי בצורת טבעות, יחד עם בצל ועגבניות מיובשות שהוקפצו במחבת והונחו על חצי חציל קלוי בזילוף של רוטב יוגורט וכוסברה. הפוקצה הנפלאה (15 ₪) נטבלה בתוך רוטב היוגורט שנזל על הידיים וטבעות הקלמרי הועמסו לתוך הפה שלי עטופות בתוך פרוסות החציל ונשאר רק לקוות כי המזלג לא נעלב. קלמרי וחציל, דרך אגב הם שילוב מפתיע מאוד של מרקמים שאני בטוח אנסה בבית. את ההר של תמנוני פלמרו ( 48 ₪) שקיבלתי בצורת זרועות ורדרדות ונימוחות שנחתכו לקוביות והוגשו עם ארטישוק פרוס, זיתי קלמרי וצנוברים, מצאתי במדור האנטיפסטי דווקא, למרות שמבחוץ המנה נראתה כמו סלט קיצי מרענן וכך גם היה טעמה. לקינוח של פתיח הארוחה החביב הזה חטפתי גם כמה ארטישוקים סיציליאניים חמצמצים בזכות השרייה ברוטב סודי של המסעדה (30 ₪).
לפני המנה הבאה הגישו לי עוד כמה מפיות, צלחת עם כלים לפיצוח שריונות קשים וסינר חד פעמי שתפקידו להגן עלי מהשפרצות מפתיעות, כי עמדתי לאכול מנה של ניוקי סרטנים כחולים. המנה שלי הכילה ים של רוטב עשיר וסמיך, ים של סרטנים בינוניים חצויים לשניים וכמה ניוקים אווריריים באמצע כל היצירה הזאת. הרוטב היה עשיר (קצת יותר מדי) בשמנת ובעל טעם חזק של ציר סרטנים והניוקי היו תוספת נחמדה של פחמימות אבל ‘המסמרים’ של המנה היו ללא ספק הסרטנים הבשרניים שהרוטב חדר להם לתוך הנשמה ואני מצצתי להם אותה יחד עם כל פיסת בשר שמצאתי. הדבר היחיד שאני רוצה להוסיף הוא שמזל שלא היו יותר מדי אנשים במסעדה כי מחזה שליקת הסרטנים שלי בוודאי היה מגיע בסתר ל-youtube ומתחרה ברייטינג של הפאשלה של אמדורסקי.
למרות שבקינוח בכלל לא היה שום צורך פיזי, הזמנתי לטעום את הטירמיסו מסקרפונה (38 ₪) רק כי התפריט הבטיח בו ‘קסם’ ואני קיוויתי שזה ירגיע את הדופק הדוהר שלי מאכילת הסרטנים. הטירמיסו היה קיצי, עדין וקליל והוגש לי בתוך כוס זכוכית יפה שהציגה לראווה את השכבתיות שלו.
אז ככה בנות ‘נופלות הגיבורות’. שבועיים מושקעים של דיאטה מצליחה נשברו להם לרסיסים בגלל סקרנות פודיסטית וקרייבינג לפחמימות שלא יצא לי בכלל לנגוס בגלל השפע הרב של מאכלים מרתקים אחרים שמציע התפריט של ‘איטלקייה בתחנה’. לפחמימות ישנה השפעה פשוט מאגית על קיומי וכל מה שכולל אותם מעלה אותי לרף הגבוה ביותר של טירוף חושים ולמסעדה הזאת הייתה השפעה מאגית לא פחותה כנראה, כיוון שהיא הצליחה לבטל את החשק שלי לפחמימות וגרמה לי לאכול את כל יתר אבות המזון. שאפו למסעדה, לתפריט הנפלא ולגרגרנות המתפרצת מכל מנה ומנה שמוגשת בה בצלחות שתאמינו לי שכל אחת מכן הייתה רוצה שיהיו לה בבית.
קשה לי לסכם את הארוחה כי יצאתי ממנה עטופה במחשבה כי זו הייתה רק טעימה קטנה, משחק מקדים קצר ביותר, לאהבה הגדולה שעוד תצמח כאן. האיטלקייה הזאת שנמצאת אי שם בתחנה מסקרנת ועושה חשק לחזור ולטעום ממנה עוד ועוד. ראו הוזהרתן, איטלקי זה ממש ממכר!
