לצחוק עם לטאות
מאת: יעד בירן
הוצאה: כנרת זמורה-ביתן דביר | 2017 | 224 עמ'
בשיטוטיי בדוכני שבוע הספר נתקלתי בספר המיוחד הזה והכותרת תפסה אותי מיד. אם אתם זוכרים, אני חובבת רפטיליאנס, ואהבתי לסיפורים קצרים אינה יודעת שובע, אז קניתי אותו מיד!
יעד בירן, יליד 1976, הוא חוקר תרבות יידיש, מרצה, מתרגם, מדריך סיורים ותסריטאי. בשפה ציורית ותנכית הוא מספר לנו על אנשים שמנסים לברוח מהזמן, על חומבבות – שומרי יערות כנעניים ועל ימי העלייה ופלא העיר שנבנתה מהחולות.
הספר חטף אותי למציאות אחרת, לאיי יוון עטופי המים המרקדים הכחולים, איפה שיונה ברגר מנסה לברוח מזכרונות מלחמה, ואחר כך זרק אותי בקיבוץ הישראלי בראשית ימיו, איפה שסיפורי צ'יזבט משרים אימה על העולים החדשים וחדורי האידיאולוגיה.
בין הסיפורים, בירן משלב בטבעיות קונספירציות כמו הסדר העולמי החדש, אנטארטיקה וסודותיה, חייזרים דוברי יידיש, הבונים החופשיים ודן בראון. הוא מתאר דכאון קיומי ואת חוסר הטעם של הקיום בצורה מרגשת ממש.
בדרך מיוחדת הוא משלב את היהדות בכל סיפור וסיפור, בשאלות זהות אישית: איפה בתוכי מתחילה הדת? איפה היא נגמרת? מה יקרה לנו אם נשכח את המסורת?
לסיכום, בירן הוא אחד הכותבים המדוייקים והרגישים שנתקלתי בהם בסצינה הישראלית העכשווית, לא הרגשתי שזהו ספרו הראשון. ספר מיוחד ומומלץ לכל חובבי ז'אנר הסיפורים הקצרים. 5\5
שתהיה לכולנו שנה טובה וחג שמח!
