אני אוהבת כשהספר שאני קוראת קונה לו מקום במוחי, כשבא לי מייד כשסיימתי – להתחיל מחדש, לחפור בDNA של הספר ולהבין את כל הרמזים הקטנים שהובילו לפתרון, כשחודש אחרי עדיין מהדהדים בי משפטי הספר. אלו בדיוק הספרים שאני רוצה בספריה הביתית שלי, אלו שאפשר לקרוא בהם שוב ושוב ולגלות בכל פעם עוד רובד.
לאחרונה יצא לי לקרוא שני ספרים כאלה, שונים בהמון מובנים, אבל יש ביניהם כמה נקודות השקה.
"מאד-ויין" של טארין פישר מספר את סיפורה של סופרת מצליחה, שמתעוררת בוקר אחד ומגלה כי נחטפה והיא בבית זר מוקף בשלג, די מהר היא מבינה שהחוטף, אותו היא מכנה שומר גן החיות, משחק איתה משחק מוחות כזה או אחר ושהיא צריכה לחפור עמוק בעברה ובכתביה כדי להבין איך להיחלץ.
במובנים מסויימים היא נכנסת אל תוך משחק קווסט, escape the room, חדר בריחה, אבל החדר שלה לא מוגבל בזמן, הדלת לא תיפתח בכל מקרה אחרי שזמנה יסתיים, והיא לא בחרה להצטרף למשחק. גם אין מי שמשגיח וזורק לה רמזים, אין מי שמוודא שהיא נותרת בחיים ושלמה בנפשה ובגופה.
היא עוברת שלבים שונים של ייאוש ותקווה, של נסיון הבנה עם הרמת ידיים, וחוזר חלילה. היא לא לבד בשבי, אבל אם אגיד יותר מזה – אהרוס.
במהלך הנסיון לשמור על השפיות, ובמהלך הנסיון לפתור את התעלומה, אנחנו חוזרים אחורה בעברה ולומדים בכל פעם עוד משהו ועוד נדבך עד שבסופו של הספר נפרשת לפנינו דמות שלמה.
היא מעידה על עצמה שהיא תמיד יודעת איך ספר או סרט יסתיימו. ונראה לי שחלק מהספר נבנה על הנסיון ליצור ספר מתח שאי אפשר לשער בו איך הוא יסתיים, או לפחות מהו פתרון התעלומה – מיהו שומר גן החיות ומה מניע אותו. אז צר לי, כי אני כן ניחשתי. לא בהתחלה, אפילו לא באמצע, אבל כמה פרקים לפני הגילוי התשובה כבר היתה לי ברורה.
בנוסף הספר מפנה לכל מיני יצירות, ויזואליות וגם ווקאליות, אני אוהבת מאוד ספרים שזורקים רפרנסים שכאלה, ותמיד כיף בקריאה השניה להתממשק עם כל היצירות המוזכרות, מחכה כבר להגיע לזמן פנוי ולעשות את זה, בנתיים רק אקשר פה בסוף הביקורת את השיר שמהדהד לאורך הספר כולו.
ולסיום אומר ששם ההוצאה א(ה)בות מטעה, זהו ספר שאומנם עוסק באהבה, במניעים לה, בתהליכים שעוברים עליה וכן הלאה, אבל זה ממש לא ספר רומנטי.
רוצו לקרוא, לא תוכלו להניח מהיד.
[youtube jTLxUbB_o8I nolink]
ועכשיו לספר השני:
גם "אליזבת איננה" של אמה הילי בנוי בחלקו על תעלומה, או ליתר דיוק שתי תעלומות.
מוז, גיבורת הספר, מסתובבת עם פתקים בכיסים, פתקים שיזכירו לה כל דבר שפורח מזכרונה, וכחולת אלצהיימר הכל פורח מזכרונה. בפתק כתוב שאסור לה לאכול לחם, ובפתק אחר כתוב שאסור לצאת מהבית, היא לא תמיד זוכרת למה אז היא לא תמיד מקשיבה לפתקים שלה.
שוב ושוב חוזרת בפתקים העובדה שאליזבת, חברתה הטובה, איננה. לאן היא נעלמה? למה? והאם ההיעלמות החדשה הזו קשורה במשהו להיעלמות אחותה לפני עשורים רבים? אליזבת נחושה בדעתה להבין את התשובות ולרשום את התקדמותה ואת מה שכבר הבינה, כדי לא להתחיל שוב ושוב בנקודת האפס כמו סיזיפוס מודרני.
הספר מחבר באופן אמפטי ביותר לעולמם של הזקנים שמוצאים את עצמם לפתע חסרי ישע, נאלצים להישען על מי שעד עתה טופל על ידם, נאלצים לתהות מה קורה לעולם, ובמקרה של חולי האלצהיימר הדיסונס גדול פי כמה.
גם הסיפורים השונים והתעלומות שבספר מרתקות (ולא, פה באמת שנבצר ממני לגלות את הפתרונות) וגם עצם הכתיבה והנושא הייחודי, הראיה הצלולה לתוך עולמה של מוז שכבר אינה צלולה – הכל מרתק וכתוב באופן מושלם.
רוצו לקרוא גם אותו!
לקנית הספר ישירות מסנדיק ספרים
לתמיכה בהוצאת סנדיק כדי להציל אותה מסגירה ולאפשר לכולנו להנות מעוד ספרים איכותיים רבים.
עוד ביקורות םפרים מאת ספרנית בדימוס – בלוח הפינטרסט שלי או פה