ספרנית בדימוס: מאחורי מסיכה או כוחה של אישה מאת לואיזה מיי אלקוט

אין כמו שושן פורים לכתיבה על הספר הזה, שכולו הסתתרות ומשחק

בחורה עם מחשב נייד

הספר נפתח בציפייתם של בני המשפחה לאומנת החדשה עבור הילדה הצעירה, מלבדה שוהים במקום האם, שני אחיה הגדולים ובת דודה המיועדת להינשא לבכור מביניהם.

האומנת מגיעה ועולה על הציפיות של כולם, בכל מובן אפשרי – מצד אחד היא מושלמת, מלמדת בצורה מעניינת, מבדרת את כולם, משרתת אותם בשעת בין הערביים אם בהגשת תה ואם בנגינה ושירה, ומצד שני לקורא מתגלה כבר בהתחלה שהיא מתחכמנת משהו מאחורי החזות. שהיא לא צעירה כשם שהיא מציגה את עצמה, שיש לה כוונות כלשהן ושהיא פורשת רשת על כולם.

ואכן, היא משפיעה במהירה על כל בני המשפחה, בוחשת ידה ומפעילה כל אחד ואחד מהם בדיוק כמו שהיא רוצה.

אין ספק שזהו ספר שונה בתכלית מספרה המוכר של לואיזה מיי אלקוט, "נשים קטנות", שגם אני גדלתי עליו… יצירה למבוגרים עם רבדי סיפור שונים.

4988069-5279

 

אני אף פעם לא יודעת אם להעריץ נשים שמסוגלות לתמרן ככה את הסובבים כרצונן, לקנא בהן, לשנוא אות, לחשוב כמה מוסרית הן לא בסדר, או לרחם עליהן שהן לא מרשות לעצמן להיות – פשוט עצמן.

לפעמים אני מרגישה "אישה מקולקלת" בגלל שאני לא מסוגלת להפעיל את כל סביבתי, כמו האומנת בסיפור, איפה מסתתר הכח הנשי הזה שלי? לאן הוא נעלם? ולפעמים אני חושבת שמספיק הקצת פה וקצת שם שאני עושה כדי לדעת שיש לי את זה, ושאני משתמשת בזה רק לדברים קטנים ולא בעייתיים (כששיפצנו, למשל, היו עובדים שרק אני דיברתי איתם, כי מול אישה הם ניסו כמיטב יכולתם לעזור ולהסביר ומול החצי הם בעיקר התווכחו).

הספר גרם לי להרבה מחשבות בנושא הזה, ואין לי מסקנה, רק תהיות…
עוד ביקורות םפרים מאת ספרנית בדימוס – בלוח הפינטרסט שלי או פה