ספרנית בדימוס: החיים האמיתיים של הקסם

הספר הזה מצליח לעשות את מה שספרים תמיד מבטיחים לעשות ואף פעם לא ממש מקיימים: להוציא אותך החוצה, באמת החוצה, מהמקום שאתה נמצא בו למקום אחר, טוב יותר.

976735

אין ספק ש"הקוסמים" הוא ספר השנה המתורגם שלי ל2015. הוא לאו דווקא הספר הכי טוב שקראתי, הוצאת סנדיק נותנת בנושא פייט רציני, הוא גם לא הספר היחיד שלא יוצא לי מהראש בתובנותיו, אבל הוא היחיד שאני מחכה בקוצר רוח אמיתי להמשך שלו. קראתי לא מעט חלקי סדרות השנה, אבל אף אחת לא השאירה אותי מתוסכלת משאלת ה"איפה ההמשך" כמו "הקוסמים".

ומעבר לזה, ישנו הציטוט הבא, תיאור מושלם של ישראל 2015:

555

אולי נתחיל באזהרה:

מי שלא קרא את נרניה, ויותר מזה – מי שקרא ולא אהב את נרניה, אין לו שום סיבה לקרוא את "הקוסמים".

לא ש"הקוסמים" מזכיר במשהו את סדרת הפנטזיה "נרניה", הוא כמעט היפוכה המושלם, אבל התשתית המיתית העומדת בבסיס הסיפור ב"הקוסמים" היא תשתיתה של נרניה.

 נשארתם? מעולה.

"הקוסמים" הוא ספר ראשון בטרילוגיה שמנסה להסיר את הרומנטיזציה המוגזמת המתלווה לרוב ספרי הפנטזיה ובעיקר אלו שעוסקים בלמידת קסמים.

היא הכי לא "הארי פוטר" למרות שהתמה היא אותה תמה – נער שמגלה יום אחד שיש לו היכולת לעשות קסמים. הוא מוזמן ללמוד בבית ספר סודי ביותר ולהתמודד עם עולם קסום הקיים לצד העולם שלנו.

 קוונטין ממהר לקבל את ההצעה המדהימה הזו, הוא בטוח שסופסוף חייו האפרוריים בברוקלין יתחלפו במשהו מסעיר באמת, ואכן למשך כחצי שנה הוא שרוי כמו בחלום, הוא לומד ועובד קשה אבל הכל מסביבו רווי משמעות וסיבה, אך עד מהירה חייו ואופיו מושכים אותו שוב ושוב אל עבר חוסר מרוצות בסיסית, אל תחושה שמעבר לפינה ייפתח השער לעולם האמיתי והמושלם.

הרבה מאיתנו חיים בדיוק ככה את חיינו, במחשבה שיש חיים טובים יותר מעבר לפינה, הכל יהיה בסדר אם רק נמצא בן זוג, אם הוא רק יציע לנו נישואים, אם רק נעבוד בעבודת חלומותינו, אם רק אראלה תתקשר, אם רק נצליח להרות… ברוב המקרים אנחנו מגלים בדיוק את מה שמגלה קוונטין – האושר מתחיל בתוכנו, או שהוא נעדר גם במצב המושלם ביותר.

וכך קוונטין מבין שקסם, למרות היותו קסום, הוא לא פתרון פלאים לכלום, הוא דורש עבודה מאוד קשה, הוא לא הופך אותך לאמיץ, או יפה, או מאושר, הוא לא מסדר לך את החיים או את הראש – למעשה בדיוק להיפך. בעולם של קסמים רבים ומפלצות מעטות – השעמום הוא האוייב הגדול ביותר בחיים שאחרי הלימודים.

כילד קוונטין, כמו שאר העולם, קרא באדיקות את סדרת פילורי, סדרה-מומצאת המבוססת באופן ברור על ספרי נרניה, הסדרה המומצאת מלווה כצל את "הקוסמים" החל מהפרק הראשון, ובנסיון שלא לספיילר אומר רק שיש לה חשיבות מרובה ביותר.

פילורי ואזכוריה מעלים על פני השטח שאלות רבות שכל חובב "נרניה" בטח שאל את עצמו, על חלקן ניתנת תשובה כזו או אחרת, על רובן לא. אולי הספרים הבאים בטרילוגיה ירחיבו בנידון, אבל לא בטוח.

כבר בפרק הראשון אנחנו מתוודעים לתחושות של קוונטין באשר לסדרה פילורי ולעולם וגם לקריאה: זה היה כמעט כאילו ספרי פילורי – ובייחוד הספר הראשון, 'העולם שבקירות' – הם על הקריאה עצמה. כשהבכור לבית צ'טווין, מרטין המלנכולי, פתח את הארון בשעון האורלוגין שעומד במסדרון צדדי צר ואפל בבית דודתו וחומק דרכו אל תוך פילורי … זה היה כאילו הוא פתח את הכריכה של ספר, אלא שהספר הזה הצליח לעשות את מה שספרים תמיד מבטיחים לעשות ואף פעם לא ממש מקיימים: להוציא אותך החוצה, באמת החוצה, מהמקום שאתה נמצא בו למקום אחר, טוב יותר.

 אבל "הקוסמים" לא מאזכר רק את "נרניה" אלא את רוב ספרי הפנטזיה הגדולים והמוכרים, כולל "הארי פוטר" ו"שר הטבעות", הסופר לב גרוסמן מאוד מודע לעצמו כשהוא מעמת את ספרו עם ספרי פנטזיה "סטנדרטים" וכאילו אומר לנו "חשבתם שפנטזיה תהיה בהכרח וורדים ושושנים ואושר אינסופי? הרי העולם האמיתי איננו כזה, למה שהפנטזיה תהיה?", בהשוואה ל"הקוסמים" גם זה-שאין-לומר-את-שמו נשאר בתחום הילדותי, האופטימי והצבוע בוורוד-פנטזיה, שהרי ברור לאורך "הארי פוטר" כי יש מי שינצח. בעוד ב"הקוסמים" שום דבר איננו ברור, העולם פסימי וכל טיפת שמחה מתחלפת מהר בשגרה אפורה או גרוע מכך.

מזמן כבר לא נתקלתי בספר בו בהתחלה הפריעו לי כל מיני ניסוחים ועניינים קטנים (למשל – האם חוסר ההתאמה במידע על 5 ספרי פילורי הם פספוס של עריכה או שיש מאחוריהם כוונה נסתרת?) ובכ"ז העלילה סחפה אותי עד כדי שיכחה מוחלטת של כל מה שהטריד, "הקוסמים" הוא מסוג הספרים ששואבים אותך מההתחלה, וכשאתה מגיע לסוף אתה פשוט מתחיל לקרוא מחדש.

מומלץ בחום לכל מי שכבר הספיק להתייאש מהמציאות ובכ"ז להבין שלפחות חצי מהקסם בחיים הוא הייאוש והתקווה והגלגל החוזר הזה.

 

לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי היכנסו לאתר getbooks