במשפחה של דורית יש רק נשים, אמא, דודה, ודורית.
לכל אחת במשפחה של דורית יש דמות מדומיינת שמדריכה אותה, אנטי רייצ'ל נזכרת בעיצות של אופרה ברגעיה הקשים, דורית מדמיינת את דולי פרטון לצידה, ואמא של דורית שקועה עוד בבעלה, שמת קצת לפני שדורית (בת ה14) נולדה.
אמא של דורית לא מאוד מתפקדת, 10 חודשים היא עובדת ודואגת לכל צרכיה הפיזיים של דורית ואז חודשיים היא נעלמת להודו ודורית מבלה את הקיץ בתל אביב, עם אנטי רייצ'ל שיש לה סלון לכלות מלאות.
הסיפור נפתח רגע לפני הקיץ, והעלילה מתקדמת במהירות מהשניה שהקיץ מתחיל, הסיפור מעט מופרך אבל תוך כדי הקריאה ההגיון של הספר עובד טוב, ורק אחריו את תוהה איך בכלל זה היה נשמע לך הגיוני, שילדה תעשה דברים שכאלה (אני לא מפרטת כדי לא לספיילר)
מלבד שלושת הנשים האלה מסתובבים בדפי הספר גם בובי, חבר מהכיתה של דורית, ונייתן, אהובה המיתולוגי של רייצ'ל.
הספר קליל, זורם, מעניין, סיפור החיים שמסתתר מתחת לשורות העליזות הוא קשה וכבד אבל המחשבות האלה לא ממש נכנסות לראש בזמן הקריאה, ורוב הזמן הוא עובר טוב, קל להיסחף לתוכו.
מצד שני יש בספר משהו מתאמץ מידי, הסיפור מופרך מידי, כל מה שמוגזם – מוגזם מידי. הוא גם לא מוקפד ברמת הפרטים הקטנים (אנטי רייצ'ל מקבלת בחילה מריח של מנגו בגלל אירוע שקרה לה בגיל 10 אבל מזמינה קינוח עם מנגו במסעדה, המשפחה של אבא של דורית לא מוזכרת בכלל – לא הגיוני שהם לא רצו לשמור על קשר עם נכדתם. לא ברור למה בכלל המשפחה של דורית גרה לה בישראל, כלומר – הם יהודים אבל אין שום סיבה לעליה שלהם ארצה).
בקיצור – ספר קליל להעביר איתו כמה שעת ואח"כ עוד כמה שעות חשיבה, כדאי לקרוא אותו עם יוטיוב פתוח בשביל כל השירים שמוזכרים בו… ספר שמנסה לומר דברים בעיקר על אהבה אבל יוצא טיפה קלישאתי בתחום.
עוד ביקורות םפרים מאת ספרנית בדימוס – בלוח הפינטרסט שלי או פה