ארבעה סיפורי חיים וחברות – המומלצים שלי

ארבעה ספרים על סיפורי חיים וחברות: "רחוב הגנבים", "הדפסים", "חיים קטנים" ו"הטירה היא שלי"

מומלצים

במלאת כמעט שנה לבלוג הספרים שלי ב"סלונה " מציינת לעצמי שזאת היתה שנה משמחת ומפתיעה בתחום הקריאה מפני שנפתחתי לסגנונות חדשים בקיריאה מתחומים שקודם לא הייתי מוכנה להביט כלל.

ונהניתי.

ולעתים מאוד.

ספרים רבים היו טובים ומהנים בעיני, ועליהם כתבתי והמלצתי.

על ספרים שאינני אוהבת, אני גם לא כותבת. כבר לא.

אבל בפוסט המלצות החלטתי להתמקד בסיפורי חיים וחברות.

סיפורים שמלבד הנאת הקריאה, מאוד נגעו בי, סחפו אותי והעשירו.

..

רחוב הגנבים/ מתיאס אנאר 

מצרפתית: משה רון

הוצאת עם עובד

296 ע’

..

לחד’ר, נער ערבי מרוקאי גדל וחי בעיר טנג’יר. הוא אוהב מאוד לקרוא בעיקר ספרי מתח  צרפתיים אך גם שירה ערבית קלאסית. מהספרים הוא לומד את השפה הצרפתית, לומד על ארצות וגאה מאוד בעצמו על ההישגים  האלה, על הידע שהוא רוכש. אם כי “מה שאני חיפשתי בספרים היה דווקא לשכוח את חיי הכלב שלי עצמי..” (ע’ 92).

לחלום או להישאר במסגרת הצרה המנוכרת?

לנסות ללכת אחרי הלב או לדבוק בחוקי החברה השמרנית והבית?

אבל מעשה אחד שלו כבר קובע עבורו את הדרך והוא נאלץ להסתלק מביתו ולחפש את דרכו בחיים.

“אילו ידעתי אז הייתי חוזר הביתה כמו ילד טוב, הייתי מתחנן למחילה מאבי. אילו לא הייתי כל כך גאה, זה מה שהייתי צריך לעשות…אולי הייתי נעשה חנווני בעצמי, אולי הייתי מתחתן עם מרים…או מכסח את הצורה לילדים שלי..” (ע’ 13)

..

הדפסים/ רחל דנה פרוכטר

מקור

פרוזה

הוצאת כתר

256 ע’

לאוהבי ספר, לאוהבי המילה הכתובה, לאוהבי סיפור טוב

פנינה אמיתית. וזה לא הסיפור היפה הזה הנע בין פריז של אלבר קאמי לאיסטנבול ולרחוב פלורנטין בתל אביב הישנה. אלו המילים, זאת האהבה הגדולה למילים, לספרים, לדפוס. הנאה צרופה.

סיפורו של בעל בית דפוס ותיק הנאלץ להתמודד מול הקידמה, מול מכונות הדפוס החדשות, הממוחשבות והוא אוהב את אותיות העופרת המיוחדות שלו, שומר עליהן כעל פנינים נדירות ואינו מוכן להחליפם באפשרויות שמספק העולם החדש.

סיפורה של אמנית-ציירת המגיעה לאחר תהליך ארוך אל גרעין היצירה האמיתית, אל הלב: “יש להתבונן בנושא יותר מבחינת הצורה והצבע מאשר מבחינת הרישום. רישום מדויק הוא יבש ובולם את ההתרשמות הכללית, הוא הורס את כל התחושות…שים לב להשתקפויות של השמים, העלים, אל תחשוש  להניח צבע..צייר את אופיים היסודי של הדברים, בלי להטריד את עצמך בשאלות של טכניקה” (ע’ 38)

סיפורו של משורר בפריז של סארטר, קאמי ודה בובואר, פריז הרומנטית, התרבותית, המאכזבת “גם אנטוניו הגיע בגפו ללמוד בפריז מתוך אמונה שהעיר נושאת את דגלי ההומניות, הדמוקרטיה והחירות” (ע’ 93)

 ואחר כך בישראל.

כשהקדמה דוחקת את בתי הדפוס הישנים עם אותיות העופרת הקטנות, המעוצבות, העבודה הקשה והמלכלכת של הדפסת חוברות, ספרים, פליירים ועוד ומציעה לעולם הספרים את המכונות החדשות הממוחשבות, הנקיות.

ובעיקר – זהו סיפור של דור, סיפור על חברות ועל החסד שבה.

..

חיים קטנים/ האניה ינגיהארה

מאנגלית: אמיר צוקרמן

הוצאת מחברות לספרות

638 ע’

 ..

יצירת מופת נוגעת ללב.

בקריאת הספר חשתי כאילו אני מהלכת בסמטאות אפילות בפרברי העיר הגדולה. חשוך ודחוס וקצת מלחיץ לעתים, אך כובש ומרתק כל כך.. הייתי חייבת לצאת משם מידי פעם כדי לנשום.

 המילים המודפסות צפופות וכמעט ללא רווחים בין הפסקאות, מחזקות את התחושה הזאת.

חברות היא תמיד נושא מרתק. כל קשת הרגשות שם – אהבה, שנאה, קנאה ופירגון ועוד גוונים קטנים של הכלה ואכפתיות ואחריות הדדית. אכזבות ומשברים.

כולנו בדילמות במסגרות חברתיות ובקשרים חברתיים.

 בקשרים טעונים.

ואלו החיים הקטנים.

סיפור על הפרטים הקטנים בחברות עמוקה ורבת שנים בין ארבעה אנשים צעירים ומעניינים: אמן, צייר, שחקן ועורך דין. כל אחד בשאיפותיו ובדרכו בחיים להגשמת השאיפות,  ועל הדינמיקה החברתית המיוחדת ביניהם.

לכל אחד מהם גם חברים אחרים אך הנאמנות הראשונית שלהם היא זה לזה וזהו  קסמו של הספר המיוחד הזה.

..

הטירה היא שלי/ דודי סמית 

מאנגלית: עידית שורר

הוצאת כתר

363 ע

 ..

לקרוא את הספר זה כמו לטייל בכפר. בין שדות פורחים, בין עשבים שוטים, קוצים ודרדרים, אויר צלול ונוף יפהפה, בתים ישנים וטיפוסים מיוחדים.

זהו סיפורן של קסנדרה בת השבע עשרה ואחותה היפהפיה רוז בת העשרים ואחת. שתי נערות כפר החיות בעוני בטירה עתיקה מרשימה.

קסנדרה החולמת להיות סופרת ואחותה השואפת למצוא בעל עשיר..

סיפורו של אביהן שהיה סופר מפורסם בעברו וכבר אינו כותב והוא נשוי לדוגמנית ציירים יפהפיה, טופז, המנהלת את הבית ודואגת לכולם.

הספר מסופר בגוף ראשון ע”י קסנדרה בת השבע עשרה שתהיה סופרת בעתיד. (סיפור חניכה של אמנית?)

סיפור יפה וכובש על צמיחתן של הנערות, על ניסיונות בני המשפחה להחזיר את אביהן לכתיבה, גם כדי שיהיה סוף סוף כסף בבית..

 על התאהבויות ושאיפות

סיפור על יצירתיות ועל אמנות.

על הבדלי מעמדות ובעיקר על הקסם שבחיים..

“אמרתי לרוז שהמצב שלנו בעצם די רומנטי – שתי בנות בבית המוזר והמבודד הזה. היא חשבה שאין שום דבר רומנטי בזה שאנו סגורות בתוך חורבה מתפוררת ומוקפות בים של בוץ”... (ע’ 12)