ביום שלישי בערב התכנסו 20 נשים מכפר תבור בספרייה לערב קסום. המטרה: תפירת לבבות רכים ומקושטים, אותם מחלקים ליצנים רפואיים לחולים בבתי החולים, ילדים ומבוגרים כאחד. פעילות ביוזמת פורום נשים של מתנ"ס כפר תבור, פורום של נשים מתנדבות שפועלות כבר 4 שנים למען נשות הכפר והקהילה.
בכנות, לא הקטע שלי. כילדה רקמתי לא מעט אבל אף פעם לא התמקצעתי והאמת בכל הנוגע ליצירה אומנותית אני דובקת בכתיבה וסיפור סיפורים ולא בציור ורקמה. כך שלערב שכזה הגעתי חסרת ביטחון, קצת סקפטית אך עם הידיעה שזה למטרה טובה.
הגענו ב20:00 לארגן את הספרייה ולאט לאט החלו הנשים להגיע. ראשונה הגיעה ליאת, מצויידת בארגז כלי תפירה שהזכיר לכולנו את בית סבתא וחיוך מאוזן לאוזן, הגיעה לתת ולתרום מכל הלב, התיישבנו סביב השולחן שהיה כבר מציד בחוטי רקמה, לבבות לבד חתוכים וזה הזמן להגיד תודה לגלית נבות, שהובילה את הרעיון והפעילות ושישבה לילה שלם וגזרה עשרות לבבות בשלל צבעים, למאי-לי נבות, עוד לא בת 6, שתרמה המון חרוזים צבעונים ומקסימים ששידרגו את הכריות מהאוסף הפרטי שלה ופרקה כמה שרשראות, כל מי שיש ילדה צעירה בבית יודע להעריך את התרומה שלה ותודה אחרונה למתנ"ס שסיפק את הבדים/חוטי תפירה והמחטים.
לאט לאט, הגיעו נשים בשלל גילאים ואפילו אמא ובת, סבתא ונכדה מכיתה ה' ועד 120. זאת ביקשה הדרכה, השניה עצה, שיחות חולין של "מה את עושה", "מה שלום הילדים", החלפת טלפונים של בייביסיטר פוטנציאלית והזמנה לקפה באחד הימים. אישה אחת לקראת הסוף אפילו הוסיפה ואמרה, זה מזכיר לי את הסיפורים של הימים של פעם, איך נשים ישבו וייצרו, בישלו ביחד תוך שהן מדברות בניהן ומנהלות את ענייני הקהילה.
שיא הערב הגיע כשעה אחרי שהתחלנו, דלת הספרייה נפתחה, הסתכלנו כולנו לראות מי מצטרפת אלינו. הפסקנו את עבודת הרקמה כאשר ראינו דמות צבעונית, עם כובע משוגע בצורת כדורי גלידה ואף אדום גדול. שירה לילו, הליצנית הרפואית שגרה באחד הישובים בסביבה, התלבשה והגיעה במיוחד בשבילנו. היא הסבירה לנו מה המטרה של הלבבות הללו, איך בכלל הכל התחיל וגם הדגימה לנו, מול אחת הנשים, את הדרך שבה היא מחלקת אותם לחולים, ילדים ומבוגרים כאחד. היא שלפה מהתיק שלה כל מיני דוגמאות של לבבות שיש לה, אחד שייך לחבילה שהגיעה ממודיעין ועוד כמה מהכפר, התרגשנו מאוד כאשר אחת הנשים שישבה בשולחן זיהתה את הלב כאחד שהיא הכינה במפגש קודם באחד הבית בכפר. האנרגיות היו בשמים, היה כל כך נעים ומרגש ששירה הליצנית החליטה להישאר איתנו ולתפור בעצמה לב מיוחד.
הייתי עסוקה ביצירה של הלב שלי, הצלחתי בשעתיים ליצור 2 לבבות, אך מאחר והליצנית הסבירה שהחשוב זה האיכות של הלב ולא הכמות, אז הרגשתי די טוב עם הביצועים שלי. נדהמתי כאשר עדנה פיורקו, אמנית מהכפר ואחת מיוזמות הרעיון, פרשה על השטיח עשרות לבבות מדהימים ומיוחדים, כל אחד בדרכו שלו. איזה הספק, מרגש ולא מובן מאליו ש20 נשים יצאו מהבית בערב קר לשבת סביב שולחן ולתרום למישהו שהן אפילו לא מכירות.
אסיים בבקשה אישית של שירה לילו הליצנית הרפואית. מי שמכיר עוד ליצנים רפואים מכל הארץ, צרו איתם קשר והזמינו אותם להצטרף לפרויקט המקסים הזה, של נתינה מחממת את הלב. חלוקת לבבות מקושטים לילדים ומבוגרים המאושפזים בבתי החולים בארץ. ביום שלישי התכנסנו בספרייה, אך ההתכנסות הזו יכולה להתקיים בבית, ערב משפחתי של יצירה, מפגש חברתי של נשים ובנות, פעילות חינוכית בתנועות הנוער ומסגרות התנדבותיות שונות.
וכמובן בעוד כמה תמונות מחממות לב:
