ספירה לאחור: 1 שבוע, או במילים אחרות בעוד שבוע אני אחרי

בחורה עם מחשב נייד

לפני כמה חודשים טובים אורנה שלחה שאלה בקבוצה – מי בא לחצי עגורים באגמון החולה ב24.11? חשבתי על זה בדיוק שבריר שניה ועניתי …אני באה, מה זה באה…רצה (אלוהים יודע על מה חשבתי באותה שניה או בעצם, כנראה לא חשבתי). מאז…מתאמנים לחצי, 10 הפך להיות "רק" 10, וכשרוצים לאתגר אותי צריך להוציא אותי לאיזה 19 באמצע הלילה.

שניה אחרי שהודעתי לעולם שאני עושה חצי, החלטתי גם לחפור לעולם על זה (צרה רבים…).

אנשים מדברים על איך ריצה משנה להם את החיים, איך מציבים יעדים ועומדים בהם (מעניין למה זה עובד רק בריצה) וכל השיט הזה. אני לגמרי איתכם, אבל אני לא יכולה לשמוע את זה יותר. כי זה לא נכון, זה קצת ….שם את האמת בצד…

האמת היא שריצה זה כאב, כאב לב, כאב רגליים, ירכיים ושוקיים, כאבים במפרקים, שין ספלינטים ודורבנים, ועוד כל מני חיות כאלה, מסיימים ריצה ארוכה ואין איבר בגוף שלא כואב. אפילו המח כואב מניסיונות שכנוע עצמי לא לעצור באמצע ולא לוותר.

וכל הדברים האלה מאד מקשים עליך לרוץ. ובסוף גם נפצעים וזה עוד יותר מקשה. מה הכי יפה כשנפצעים? זה באשמתך. אין לך אף אחד להאשים, להפיל עליו את האשמה ואת האחריות ואת הכאב. שום דבר. נאדה. פציעה וזהו…..עכשיו תתמודדי עם זה. ועוד יותר מעצבן…זה בטח קרה בגלל משהו קטן שלא עשית נכון….ממש קטן, מצעד אחד יותר מדי או צעד לא נכון, מלא לשתות או לאכול בזמן, מאבן שדרכת עליה או רק כמה קילומטרים יותר מדי כי לא הקשבת לאורנה.

אז זהו…..זו הריצה. שברון לב אחד גדול.

הנה, אחרי כמעט חודשיים של הורדת עומסים בגלל השין, שכוללים גם שבוע מנוחה מלא, כי אני מקשיבה לאורנה ולגוף שלי (הרבה זמן לא היו לי כאלה שיחות עם הגוף שלי…) אבל עכשיו הוא עשה קולות של לנוח, וצריך להקשיב לגוף. אז הקשבתי ונחתי (למרות שאמרו לנו שננוח כבר בקבר – אולי בגלל זה נפגשנו הבוקר ליד בית הקברות!?!?!?).

running27_2

אבל אני, אני לא אחת שמוותרת, יש יעד ועושים אותו, למרות שאין לי מושג אם בכלל אסיים אותו, אז אם תשמעו על מישהו שסיים את העגור אחרי 4 שעות…תדעו שזו אני והשין (אנחנו שניים אז תכלס…כל אחד עושה בשעתיים, שזה בעצם זמן מעולה).

אה….וכדי לוודא שאני לא מוותרת לעצמי אחרי ויוצאת לפגרה עד הפנסיה, קניתי נעליים חדשות…ונעליים חדשות זה שמחה. לפני כשנתיים התאהבתי באסיקס נימבוס (הכי הtרי פוטר…אני יודעת, אגב, בהחלט יכול להיות שבגלל זה אני כל כך אוהבת אותן), התחלתי עם נימבוס 18, עכשיו הגיעו ה19 ….שלא יהיה תירוץ אחרי החצי שהנעליים כבר עשו יותר מדי קילומטרים.

running27_1

אם מישהו מחפש אותי, אני מורחת משחות, מדביקה קינזיו בצבעים שונים (אגב, אני פותחת עסק להדבקת קינזיו והתאמתו לבגדי הספורט), שותה שייקים ירוקים, מעמיסה פחמימות ועושה אמבטיות כורכורמין. תחזיקו אצבעות.

  #לאן_את_רצה_TantiRoza

tantiroza
Tanti Roza הייתה סבתא שלי, אישה מדהימה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, פשיניסטה ואופה המון. אני....אישה גבוהה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, מנהלת אפליקציות (מערכות מידע), פשיניסטה ואופה המון....מה ייצא מזה....הזמן יגיד.