כבר כמה שנים שאנחנו מלווים את הבן שלנו ועומדים מאחוריו בבחירה שלו בכדורגל.
כל שבת, בבית או ברחבי הארץ נוסעים בעקבות קבוצת הכדורגל שלו. עומדים על הגדרות, מעודדים, מתפללים וצופים בדופק מואץ ובתקווה שננצח ותהיה שבת שמחה.
להיות ספורטאי זה לקום בשבת בשעות מוקדמות שהילדים האחרים לא מכירים אפילו בימי לימודים.
להיות ספורטאי זה לוותר על הבילויים בשישי כי צריך לקום למשחק בשבת.
להיות ספורטאי זה לחזור מבית ספר לאכול מהר משהו ולרוץ לאימון.. לחזור עייף ולשבת להכין שיעורי בית, עבודות וללמוד למבחן.
להיות ספורטאי זה להימצא ב3 מסגרות חוקים שונות ( בבית הספר, בקבוצת הספורט ובבית) ולדעת שאתה צריך לעמוד בכל הדרישות ממך בכל אחת מהמסגרות.
להיות ספורטאי זה לדעת להילחם גם נגד הקבוצה היריבה אבל גם על המקום שלך בקבוצה ועל דקות משחק.
חשבתם פעם באיזה לחץ עומד ילד שמוטלת עליו בעיטת פנדל, זריקת עונשין, הנחתה או סרב או סתם כל בעיטה או מסירה שכל העיניים נישאות אליו ועליו והוא יכול להיות המכריע של המשחק אם לנצח או להפסיד?!
אם הוא הצליח אז השמחה גדולה, אבל אם לא??!! הוא חייב לאסוף את עצמו שוב, פיזית ומנטאלית, ולהמשיך לשחק ושוב לעמוד באותה הסיטואציה ולהעיז ולבעוט לשער או לזרוק לסל או כל דבר אחר שכולם מביטים עליו שוב.
להיות ספורטאי זה לא רק לנצח או להפסיד במשחק. זה לדעת להתמודד עם הצלחות וגם עם כשלונות, להתמודד עם ניצחונות והפסדים עם שמחות ואכזבות עם לחצים פיזיים ומנטאלים עם תיסכולים וכעסים. זה להמשיך להאמין בעצמך גם שאתה לא מצליח.
להיות ספורטאי זה לקחת אחריות, ללמוד לקבל החלטות בשיא הלחץ וגם לשאת בתוצאות שלהן.
זה כל הזמן ללמוד ולשאוף להשתפר עוד ועוד.
להיות ספורטאי זה כלכך הרבה יותר מלנצח או להפסיד.
זה מצמיח, מפתח, מלמד ומחזק.
עודדו את ילדיכם לבחור בספורט (גם אם תצטרכו לקום בשש בבוקר כל שבת)
ואנחנו המבוגרים, הספורט מצריך גם מאיתנו נחישות, התמדה והתמודדות, בעיקר עם הקשיים שבראש שלנו.
הוא עושה אותנו גרסה יותר טובה של עצמנו.
שתהיה לנו שנה של ספורט עם הרבה ניצחונות, שמחות והצלחות.