סערה נוסח ניו יורק

ואיך היא עשתה אישה אחת מאושרת…

בחורה עם מחשב נייד

לפעמים לוקח זמן להבין שאנחנו עדים להיסטוריה. אבל לורה התקשרה ושאלה אם הגעתי בשלום ודיווחה לי שכבר מאה שנים לא ירד שלג בניו יורק בחודש אוקטובר. מיד גיגלתי וגיליתי שביום שבת, יום אחד,  שיא של כמות שלג בסנטרל פארק באוקטובר מאז שהחלו במדידות.

עכשיו הבנתי מדוע נהנתי כל כך. הניו יורקים קיטרו, ורק אישה מזרח-תיכונית-קליפורנית אחת, נכנסה למטרו מעודדת מהגשם הקל, יוצאת מצידו השני מוקסמת,  מקפצת בחדווה על ערימות השלג, ומרהיבה עוז להוריד את הכפפה (שבמילא התרטבה) לשלוף את האייפון שלה ולצלם (בעיקר כדי להוכיח לילדים שלה, אבל אם זה כבר שיא עולמי אז כדי בכל זאת לחלוק עם עוד כמה אנשים).


סיום מלבב לביקור נפלא בעיר הגדולה, הרווחתי טיול סתיו וטיול חורף בכרטיס אחד.

המסע הזה לא הוקדש לצילומים אלא להתמזגות עם העיר.  ובכל זאת, בפרקים הבאים:

– מהפכות נוסח אמריקה: עיר האוהלים של וול סטריט.

– פרה-הלואין: תהלוכה של כלבים מחופשים  – רק באמריקה!

– Museum of Conan Art (תעוד התערוכה הנפלאה כפי שרק קונן אובריין יודע לעשות).

– לורה, קרובת המשפחה החדשה שלי. מצאתי אותה דרך יד-ושם והיא היתה התרוץ של הנסיעה הזאת, מדהימה שכמוה! (אפרופו שלג, בעלה ליאון היה מתלצץ איתה כל פעם שירד שלג ואומר שהרי יש לה נסיון רב בפנוי שלג מגטו ריגה, אז למה שלא תצא החוצה ותגרוף? בדיחות שרק לניצולי שואה מותר לספר).

אז היכן להתחיל?

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.